ינואר
יום ד׳, 1 בינואר
והינה נשאו החוצה מת שהיה בן יחיד לאימו, והיא אלמנה (לוקס ז׳:12).
ישוע ”נתמלא רחמים” על האם האבלה אחרי שהוא ”ראה אותה” (לוקס ז׳:13). אבל ישוע לא רק הרגיש רחמים כלפי האם, הוא גם הראה את חמלתו במעשים. הוא דיבר איתה בטון מרגיע ואמר לה: ”אל תבכי”. ואז הוא נקט יוזמה ופעל. הוא הקים את בנה לתחייה ו”נתן אותו לאימו” (לוקס ז׳:14, 15). מה נוכל ללמוד מהנס שבו ישוע הקים לתחייה את בן האלמנה? נוכל ללמוד איך לגלות חמלה כלפי האבלים. בדומה לישוע אנחנו יכולים לטפח חמלה כלפי האבלים ולשים לב לתחושות שלהם. אנחנו יכולים לנקוט יוזמה ולגלות חמלה — לומר או לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לעזור להם ולנחם אותם (מש׳ י״ז:17; קור״ב א׳:3, 4; פט״א ג׳:8). גם למילים פשוטות ולמחוות קטנות יכולה להיות משמעות גדולה. מ23.04 5, 6 §13–15
יום ה׳, 2 בינואר
מחלה זו לא תסתיים במוות אלא תביא כבוד לאלוהים (יוח׳ י״א:4).
אפילו שישוע ידע שחברו אלעזר מת, הוא נשאר במקום שבו היה יומיים נוספים, ורק אז התחיל במסעו לבית עניה. כך שעד שהגיע לשם, אלעזר היה מת כבר ארבעה ימים. ישוע עמד לעשות משהו שיעזור לחבריו ויפאר את אלוהים (יוח׳ י״א:6, 11, 17). ממקרה זה אנחנו לומדים לקח חשוב על חברות. כשמרים ומרתא שלחו מישהו שיודיע לישוע מה קרה, הן לא ביקשו ממנו לבוא לבית עניה. הן רק אמרו שחברו היקר חולה (יוח׳ י״א:3). וכשאלעזר מת ישוע יכול היה להקים אותו לתחייה מרחוק, אבל הוא בחר לבוא לבית עניה ולהיות עם חברותיו, מרים ומרתא. האם יש לך חבר שיבוא לעזרתך גם אם לא תבקש ממנו לעשות זאת? אם כן, תוכל לסמוך עליו שהוא יעזור לך ב”עיתות צרה” (מש׳ י״ז:17). אנחנו רוצים לחקות את ישוע ולהיות חברים כאלה. מ23.04 10 §10, 11
יום ו׳, 3 בינואר
נאמן הוא המבטיח (עב׳ י׳:23).
בזמן ניסיון אולי נרגיש שעולמו החדש של יהוה אף פעם לא יבוא. האם זה אומר שהאמונה שלנו חלשה? לא בהכרח. שים לב לדוגמה הבאה: בעיצומו של קיץ חם ולח, אולי אתה מרגיש שהחורף לעולם לא יגיע. אבל בסופו של דבר החורף מגיע. באופן דומה, כשאנחנו מיואשים מאוד, אולי אנחנו מרגישים שהעולם החדש אף פעם לא יגיע. אבל אם האמונה שלנו חזקה, אנחנו יודעים שהבטחותיו של אלוהים תמיד מתגשמות (תהל׳ צ״ד:3, 14, 15; עב׳ ו׳:17–19). ובזכות הביטחון הזה אנחנו ממשיכים להציב את עבודת יהוה במקום הראשון בחיינו. שים לב לעוד תחום שבו אנו זקוקים לאמונה חזקה — פעילות הבישור. הרבה אנשים חושבים ש’הבשורה הטובה’ על עולמו החדש של אלוהים טובה מכדי להיות אמיתית (מתי כ״ד:14; יח׳ ל״ג:32). אל לנו לאפשר לגישה הסקפטית שלהם להשפיע עלינו. וכדי שזה לא יקרה, אנחנו חייבים לחזק את האמונה שלנו. מ23.04 27 §6, 7; 30 §14
שבת, 4 בינואר
יודעים אנו שנקבל את מה שאנו מבקשים, מפני שביקשנו זאת ממנו (יוח״א ה׳:15).
האם תהית אי פעם אם יהוה עונה לתפילות שלך? אם כן, אתה לא היחיד. אחים ואחיות רבים שאלו את אותה שאלה, במיוחד כשהם חוו בעיות. כשאנחנו סובלים יכול להיות שקשה לנו לראות איך יהוה עונה לתפילות שלנו. למה אנחנו יכולים להיות בטוחים שיהוה משיב לתפילות משרתיו? כתבי־הקודש מראים בבירור שיהוה אוהב אותנו מאוד ושאנחנו יקרים לו (חגי ב׳:7, הערת שוליים; יוח״א ד׳:10). זו הסיבה שהוא מזמין אותנו לבקש את עזרתו בתפילה (פט״א ה׳:6, 7). הוא רוצה לעזור לנו להישאר קרובים אליו ולהתמודד בהצלחה עם קשיי החיים. פעמים רבות אנחנו קוראים במקרא שיהוה ענה לתפילות משרתיו. האם אתה יכול לחשוב על דוגמה כזו? מ23.05 8 §1–4
יום א׳, 5 בינואר
אמרה מרים: ”תרומם נפשי את יהוה” (לוקס א׳:46).
למרים היה קשר אישי עם יהוה. האמונה שלה לא הייתה תלויה במה שיוסף עשה. היא הכירה היטב את כתבי־הקודש ופינתה זמן להרהורים. אין ספק שהרוחניות של מרים הפכה אותה לאישה נפלאה. כיום נשים רבות משתדלות לחקות את מרים. לדוגמה, אחות ששמה אמיקו אומרת: ”כשהייתי רווקה הייתה לי את השגרה הרוחנית שלי. אבל אחרי שהתחתנתי הבנתי שבגלל שבעלי מתפלל עבורנו ודואג לתוכניות הרוחניות שלנו, האמונה שלי הפכה להיות תלויה במה שהוא עושה. הבנתי שאני צריכה לשאת את הנטל שלי בכל הנוגע ליחסים שלי עם יהוה. לכן כעת אני מפנה זמן כדי להיות לבד עם אלוהים — להתפלל, לקרוא בכתבי־הקודש ולהרהר בהם” (גל׳ ו׳:5). נשים, אם תמשיכו לחזק את הידידות שלכן עם יהוה, לבעלים שלכן יהיו יותר סיבות לשבח ולאהוב אתכן (מש׳ ל״א:30). מ23.05 22 §6
יום ב׳, 6 בינואר
יראת יהוה אלמדכם (תהל׳ ל״ד:11).
אף אחד מאיתנו לא נולד עם יראת יהוה. עלינו לטפח אותה. אחת הדרכים שבה נוכל לעשות זאת היא לבחון את הבריאה. ככל שנתבונן ב”דברים שנבראו” ונבחין בחוכמה של אלוהים, בכוחו ובאהבתו העמוקה כלפינו, כך הכבוד והאהבה שלנו כלפיו יעמיקו (רומ׳ א׳:20). דרך נוספת שבה נוכל לפתח יראת אלוהים היא להתפלל בקביעות. ככל שנתפלל כך יהוה יהיה מוחשי יותר בעינינו. בכל פעם שאנחנו מבקשים ממנו כוח להתמודד עם קושי מסוים, אנחנו נזכרים כמה הוא חזק. כשאנחנו מודים ליהוה על כך שהוא נתן לנו את בנו, זה מזכיר לנו כמה הוא אוהב אותנו. וכשאנחנו מתחננים לעזרתו של יהוה בבעיה מסוימת, זה עוזר לנו לזכור כמה הוא חכם. תפילות כאלה מעמיקות את הכבוד שלנו ליהוה ומחזקות את הנחישות שלנו להימנע מלעשות כל דבר שיפגע בקשר שלנו איתו. מ23.06 15 §6, 7
יום ג׳, 7 בינואר
יהוה מחוקקנו (יש׳ ל״ג:22).
יהוה תמיד העניק לעמו חוקים ברורים. לדוגמה, הגוף המנהל במאה הראשונה ציין שלושה תחומים שבהם המשיחיים צריכים להישאר יציבים: (1) לדחות עבודת אלילים ולעבוד רק את יהוה, (2) לכבד את קדושת הדם ו־(3) לדבוק באמות המוסר הנעלות של המקרא (מה״ש ט״ו:28, 29). איך המשיחיים בימינו יכולים להישאר יציבים בשלושת התחומים האלה? עלינו לעבוד את יהוה ולשמוע בקולו. יהוה ציווה על בני ישראל להעניק לו מסירות בלעדית (דב׳ ה׳:6–10). וכאשר השטן ניסה לפתות את ישוע, הוא השיב לו חד־משמעית שעלינו לעבוד את יהוה לבדו (מתי ד׳:8–10). כך שאיננו משתחווים לפסלים. אנחנו גם לא מעריצים בני אדם — לא משנה אם הם מנהיגי דת, פוליטיקאים או כוכבים מעולם הספורט והבידור — ואיננו מתייחסים אליהם כאל אלים. אנחנו עובדים אך ורק את מי שברא הכול (ההת׳ ד׳:11). מ23.07 14, 15 §3, 4
יום ד׳, 8 בינואר
ביראת יהוה סר האדם מרע (מש׳ ט״ז:6).
עולמו של השטן אובססיבי לגבי יחסי מין לא־מוסריים ופורנוגרפיה (אפ׳ ד׳:19). לכן עלינו לטפח את יראת אלוהים ולסור מרע. במשלי פרק ט׳ אנו קוראים על חוכמה וכסילות, המתוארות כשתי נשים. כל אחת מהן מגישה הזמנה לחסרי הניסיון — ל’חסרי התבונה’. אפשר לומר שכל אחת מהן אומרת: ’בוא לביתי וסעד עימי’ (מש׳ ט׳:1, 4–6). אבל כפי שנראה בפסוקים, התוצאות שונות לגמרי. שים לב להזמנה של ’האישה הכסילה’ (מש׳ ט׳:13–18). היא קוראת בבוטות לחסרי התבונה ’לסור הנה’ ולחגוג איתה. מה קורה להם? ”שם נמצאים המתים חסרי האונים”. שם מזהירים אותנו מפני ”האישה הסוררת” ו”המושחתת”. נאמר לנו: ”ביתה שוקע מטה אל המוות” (מש׳ ב׳:11–19). במשלי ה׳:3–10 יש אזהרה לגבי ”אישה סוררת” נוספת ש”רגליה יורדות אל המוות”. מ23.06 22 §6, 7
יום ה׳, 9 בינואר
סבירותכם תיוודע נא לכל אדם (פיל׳ ד׳:5).
זקני קהילה צריכים להציב דוגמה טובה בנושא הסבירות (טימ״א ג׳:2, 3). לדוגמה, זקן קהילה לא צריך לצפות שתמיד יקבלו את הדעות שלו רק מפני שהוא המבוגר ביותר מבין הזקנים. הוא מבין שרוח יהוה יכולה להניע כל אחד מהזקנים במועצה לומר משהו שיעזור להגיע להחלטה נבונה. ואם לא מופר אף עיקרון מקראי, זקני קהילה סבירים יתמכו ברצון בהחלטה של הרוב במועצה אפילו אם לדעתם היה צריך להחליט אחרת. המשיחיים קוצרים ברכות רבות כשהם נוהגים בסבירות. אנחנו נהנים מקשרים טובים יותר עם האחים והאחיות שלנו, והקהילה נהנית משלום. אנחנו מתענגים על המגוון היפהפה של האישיויות והמנהגים שיש בעמו המאוחד של יהוה. ומעל לכול, אנחנו שמחים לדעת שאנחנו מחקים את אלוהינו הסביר, יהוה. מ23.07 25 §16, 17
יום ו׳, 10 בינואר
בעלי התובנה יבינו (דנ׳ י״ב:10).
לנביא דניאל היה את המניע הנכון — הוא רצה לדעת את האמת. דניאל היה גם עניו וידע שיהוה יעניק הבנה למי שמכירים אותו וחיים על־פי הסטנדרטים הטהורים שלו (דנ׳ ב׳:27, 28). דניאל הוכיח שהוא עניו כשהוא ביקש את עזרת יהוה (דנ׳ ב׳:18). הוא גם למד ביסודיות. הוא חקר את כתבי־הקודש שהיו זמינים בתקופתו (יר׳ כ״ה:11, 12; דנ׳ ט׳:2). איך תוכל לחקות את דניאל? בחן את מניעיך. האם מה שמניע אותך ללמוד נבואות מקראיות הוא רצון עז לדעת את האמת? אם כן, יהוה יעזור לך (יוח׳ ד׳:23, 24; י״ד:16, 17). יש כאלה שהמניע שלהם אחר. הם מחפשים הוכחות שהמקרא לא נכתב בהשראת אלוהים. הם חושבים שכך תהיה להם הצדקה לקבוע לעצמם סטנדרטים לטוב ורע ולחיות על־פיהם. אבל לנו צריך להיות המניע הנכון. מ23.08 9 §7, 8
שבת, 11 בינואר
אם ירפו ידיך... צר יהיה כוחך (מש׳ כ״ד:10).
אנחנו עלולים להעמיס על עצמנו ציפיות לא־מציאותיות אם נשווה את עצמנו לאחרים (גל׳ ו׳:4). השוואות עלולות להפוך אותנו לקנאים ותחרותיים (גל׳ ה׳:26). אם אנחנו מנסים להשיג מה שאחרים השיגו, אנחנו עלולים לחרוג מגבולות יכולותינו ונסיבותינו. ידוע לנו ש”ציפייה המתמהמהת לבוא גורמת ללב לחלות”. אם כן, כמה מייאש לצפות למשהו שאף פעם לא נוכל לממש! (מש׳ י״ג:12) אם ננהג כך, נתיש את עצמנו ונאט את הקצב במרוץ החיים. אל תצפה מעצמך יותר ממה שיהוה דורש. הוא אף פעם לא מצפה שתיתן משהו שאין לך (קור״ב ח׳:12). היה בטוח שיהוה לא משווה את מה שאתה עושה עם מה שאחרים עושים (מתי כ״ה:20–23). הוא מוקיר את השירות המסור שלך, את הנאמנות שלך ואת כוח העמידה שלך. מ23.08 29 §10, 11
יום א׳, 12 בינואר
האם עליי למות בצמא? (שופ׳ ט״ו:18).
יהוה ענה לקריאתו של שמשון לעזרה ויצר עבורו מקור מים בדרך נס. אחרי ששמשון שתה מהמים ”שב אליו כוחו” והוא התאושש (שופ׳ ט״ו:19 והערת שוליים). ככל הנראה מקור המים החדש הזה עדיין היה קיים שנים מאוחר יותר, כאשר הנביא שמואל כתב את ספר שופטים. בני ישראל שראו את המים הזורמים יכלו להיזכר בעובדה שמשרתיו הנאמנים של יהוה יכולים להישען על עזרתו בשעת הצורך. גם אנחנו צריכים לפנות ליהוה לעזרה ולא להישען על הכישרונות שלנו, היכולות שלנו או מה שכבר עשינו בשירותו. עלינו להיות צנועים ולקבל את העובדה שהצלחה אמיתית אפשרית רק בזכות הישענות על יהוה. בדיוק כמו ששמשון התמלא כוח אחרי שהוא שתה מהמים שיהוה סיפק לו, גם אנחנו נתחזק מבחינה רוחנית אם נשתמש בכל האמצעים שיהוה מספק לנו (מתי י״א:28). מ23.09 4 §8–10
יום ב׳, 13 בינואר
מענה רך משכך חמה, אך מילה קשה מעוררת כעס (מש׳ ט״ו:1).
מה נוכל לעשות כשאנחנו נמצאים במצב מתוח? למשל, כשמישהו מכפיש את שם אלוהים או לועג למקרא? עלינו לבקש מיהוה שיעניק לנו מרוחו ומחוכמתו כדי להגיב בענווה. אבל מה אם במחשבה שנייה אנחנו מבינים שהתגובה שלנו לא הייתה הכי טובה? נוכל להתפלל על הנושא ולחשוב איך להגיב בצורה טובה יותר בפעם הבאה. יהוה יעניק לנו מרוח קודשו כדי שנוכל לשלוט במזגנו ולהגיב ברכות. יש פסוקים במקרא שיכולים לעזור לנו לשלוט בדיבור שלנו במצבים קשים. רוח הקודש יכולה להזכיר לנו את הפסוקים האלה (יוח׳ י״ד:26). לדוגמה, העקרונות בספר משלי יכולים לעזור לנו לנהוג בענווה וברכות (מש׳ ט״ו:18). הספר הזה גם מראה למה כדאי לנו לרסן את עצמנו במצבים מתוחים (מש׳ י׳:19; י״ז:27; כ״א:23; כ״ה:15). מ23.09 15 §6, 7
יום ג׳, 14 בינואר
אני מתכוון תמיד להזכיר לכם את הדברים האלה (פט״ב א׳:12).
השליח פטרוס ידע שחייו עומדים להגיע לקיצם. הוא נשאר נאמן במשך עשרות שנים — הלך אחרי ישוע, פתח שטחי בשורה חדשים ושירת כחבר בגוף המנהל. אבל שירותו עוד לא הסתיים. בין השנים 62–64 לספירה בערך, הוא כתב בהשראת רוח הקודש שתי איגרות, פטרוס א׳ ופטרוס ב׳ (פט״ב א׳:13–15). פטרוס כתב את איגרותיו בזמן שבו אחיו לאמונה ’סבלו ניסיונות שונים’ (פט״א א׳:6). אנשים מרושעים ניסו להכניס לקהילה תורות שקר ומעשים טמאים (פט״ב ב׳:1, 2, 14). המשיחיים שחיו בירושלים עמדו בפני ”קץ הכול” — הרומאים עמדו להשמיד את העיר ולשים קץ לסדר היהודי (פט״א ד׳:7). אין ספק שהאיגרות של פטרוס עזרו למשיחיים להבין מה הם יכולים לעשות כדי להתמודד עם הקשיים הנוכחיים ולהתכונן לקשיים עתידיים. מ23.09 26 §1, 2
יום ד׳, 15 בינואר
מסבלותיו למד [המשיח] לציית (עב׳ ה׳:8).
בדומה לישוע, פעמים רבות אנחנו לומדים לציית דווקא בנסיבות קשות. לדוגמה, בתחילת מגפת הקורונה התבקשנו להפסיק להתאסף באולמי המלכות ולהשהות את השירות מבית לבית. האם היה לך קשה לציית? גם אם כן, הצייתנות הגנה עליך, תרמה לאחדות בקהילה ושימחה את יהוה. אם נלמד לציית כיום, לכולנו יהיה קל יותר לציית לכל הנחיה שנקבל במהלך הצרה הגדולה. החיים שלנו תלויים בכך! (איוב ל״ו:11) אנחנו בוחרים לציית ליהוה בעיקר מפני שאנו אוהבים אותו ורוצים לשמח אותו (יוח״א ה׳:3). לעולם לא נוכל לגמול ליהוה על כל הדברים שהוא עשה למעננו (תהל׳ קט״ז:12). אבל יש משהו שאנחנו יכולים לעשות — לציית לו ולמי שהוא הפקיד בידם סמכות. אם נציית, נוכיח שאנחנו חכמים. והחכמים משמחים את ליבו של יהוה (מש׳ כ״ז:11). מ23.10 11 §18, 19
יום ה׳, 16 בינואר
עבדו את עושה השמיים והארץ (ההת׳ י״ד:7).
אם מלאך היה מדבר איתך, האם היית מקשיב לו? ובכן, בימינו מלאך מדבר ”לכל אומה ושבט ולשון ועם”. מה הוא אומר? ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד... עבדו את עושה השמיים והארץ” (ההת׳ י״ד:6, 7). יהוה הוא האל האמיתי היחיד, וראוי שכל אדם ישרתו. אנחנו כל כך שמחים שהוא נתן לנו את הזכות היקרה לעבוד אותו במקדשו הרוחני הגדול! מהו בדיוק המקדש הרוחני, והיכן נוכל למצוא פרטים עליו? לא מדובר במבנה ממשי. המקדש הרוחני הוא המסגרת שקבע יהוה כדי שנוכל לעבוד אותו כרצוי בעיניו על בסיס קורבן הכופר של ישוע. השליח פאולוס הסביר על כך באיגרת שהוא כתב למשיחיים העבריים מהמאה הראשונה שחיו ביהודה. מ23.10 24 §1, 2
יום ו׳, 17 בינואר
”לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי”, אומר יהוה (זכ׳ ד׳:6).
בשנת 522 לפה״ס הצליחו אויבי היהודים לשכנע את המלך להוציא איסור על בניית מקדש יהוה. אבל הנביא זכריה חיזק את ביטחונם בכך שבעזרת רוחו יסיר יהוה כל מכשול העומד בדרכם. ובשנת 520 לפה״ס ביטל המלך דריווש את איסור הבנייה, ואפילו סיפק להם תמיכה חומרית נדיבה (עז׳ ו׳:1, 6–10). יהוה הבטיח שאם היהודים יתמקדו בבניית המקדש, הוא יעניק להם תמיכה מלאה (חגי א׳:8, 13, 14; זכ׳ א׳:3, 16). היהודים התעודדו מדברי הנביאים וחידשו את העבודות במקדש בשנת 520 לפה״ס, ותוך פחות מחמש שנים הפרויקט הושלם. ברגע שהם נתנו עדיפות לרצון יהוה למרות הקשיים והלחצים, יהוה סיפק להם את כל צורכיהם. כתוצאה מכך, הם יכלו לעבוד את יהוה בשמחה (עז׳ ו׳:14–16, 22). מ23.11 15 §6, 7
שבת, 18 בינואר
להתהלך בעקבות האמונה שהייתה לאברהם אבינו (רומ׳ ד׳:12).
רבים שמעו על אברהם, אבל הם לא יודעים עליו הרבה. לעומת זאת, לנו יש לא מעט ידע עליו. למשל, אנחנו יודעים שהוא נחשב ל”אביהם של כל המאמינים” (רומ׳ ד׳:11). לאור זאת, אולי אתה תוהה: ’האם אוכל לחקות את אמונתו?’ התשובה היא כן! אחת הדרכים שיעזרו לנו לפתח אמונה הדומה לזו של אברהם היא ללמוד עליו. אברהם ציית לאלוהים ועבר לארץ רחוקה, התגורר באוהלים במשך עשרות שנים ואפילו הסכים להקריב את בנו האהוב יצחק. בזכות אמונתו החזקה, אשר התבטאה במעשים, הוא היה רצוי בעיני אלוהים ופיתח קשר קרוב איתו (יעקב ב׳:22, 23). יהוה רוצה שכל אחד ואחד מאיתנו ייהנה מברכות דומות. לכן הוא דאג שגם פאולוס וגם יעקב יכתבו על אברהם. מ23.12 2 §1, 2
יום א׳, 19 בינואר
על כל אחד למהר להקשיב, לא למהר לדבר (יעקב א׳:19).
אחיות, פתחו יכולות תקשורת טובות. המשיחיים צריכים לדעת לתקשר היטב עם אחרים. יעקב נתן עצה מעשית בנושא ואמר את המילים שבפסוק היומי. הקשבה היא דרך לגלות הזדהות ואכפתיות כלפי הזולת (פט״א ג׳:8). אם אתן לא בטוחות לְמה הצד השני מתכוון, תוכלו לשאול שאלות בעדינות, ואל תמהרו לענות (מש׳ ט״ו:28, הערת שוליים). שאלו את עצמכן: ’האם מה שאני רוצה להגיד הוא נכון ובונה? האם זה אדיב ומכובד?’ תוכלו לשים לב לאופן שבו אחיות בוגרות מנהלות שיחה וללמוד מהן (מש׳ ל״א:26). ככל שתשפרו את היכולת הזו, כך גם יחסיכן עם אחרים ישתפרו. מ23.12 21 §12
יום ב׳, 20 בינואר
המתבודד... דוחה הוא כל תושייה (מש׳ י״ח:1).
יהוה עשוי להשתמש בבני משפחה, חברים או זקני קהילה כדי להעניק לנו את התמיכה שאנחנו צריכים בשעת משבר. אבל אולי אנחנו פשוט רוצים להיות לבד ושכולם יניחו לנו. זוהי תגובה טבעית. למרות זאת, מה נוכל לעשות כדי ליהנות מהתמיכה שמציע לנו יהוה? עלינו להיאבק בדחף להתרחק מאחרים. אם לא נעשה זאת, זווית הראייה שלנו תצטמצם כך שנראה רק את עצמנו ואת הבעיות שעוברות עלינו. הדבר עלול גם להשפיע לרעה על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. כמובן כולנו צריכים להיות לבד לפעמים, במיוחד אם אנחנו מתאוששים מטרגדיה כלשהי. אך אם נבודד את עצמנו מאחרים לתקופה ממושכת, אנו עלולים מבלי לשים לב לדחות את העזרה שיהוה מושיט לנו. לכן היה מוכן לקבל את עזרתם של בני משפחתך, חבריך וזקני הקהילה. זכור שיהוה משתמש בהם כדי לתמוך בך (מש׳ י״ז:17; יש׳ ל״ב:1, 2). מ24.01 24 §12, 13
יום ג׳, 21 בינואר
לא יעבור על ראשו תער (במ׳ ו׳:5).
הנזירים התחייבו לא לגזור את שער ראשם. בדרך זו הם הראו את כניעתם המוחלטת ליהוה. למרבה הצער, היו מקרים שהנזירים לא זכו לתמיכה והערכה מצד בני עמם. הנזירים נזקקו להרבה אומץ כדי להמשיך לחיות בהתאם לנדר שלהם ולהיתפס כשונים (עמ׳ ב׳:12). מכיוון שחשוב לנו לעשות את רצון יהוה, אנחנו נבדלים מהסובבים אותנו. עלינו להיות אמיצים כדי להזדהות כעדי־יהוה בעבודה או בבית־הספר. ככל שהעולם הולך ומידרדר, כך יהיה לנו קשה יותר לחיות על־פי עקרונות המקרא ולהכריז את הבשורה הטובה (טימ״ב א׳:8; ג׳:13). אבל חשוב שנזכור שכשאנו מגלים אומץ ונבדלים ממי שלא משרתים את יהוה, אנחנו משמחים את ליבו של אלוהינו (מש׳ כ״ז:11; מל׳ ג׳:18). מ24.02 16 §7; 17 §9
יום ד׳, 22 בינואר
קבלו איש את רעהו (רומ׳ ט״ו:7).
חשוב על המגוון שהיה בקהילה ברומא. בקרב האחים היו לא רק יהודים שחונכו לציית לתורת משה, אלא גם נוכרים שהרקע שלהם היה שונה לגמרי. סביר להניח שחלק מהמשיחיים היו עבדים. אחרים היו חופשיים ואולי אפילו היו להם עבדים בעצמם. איך הם יכלו להתגבר על ההבדלים ביניהם ולחזק את אהבתם? השליח פאולוס קרא להם: ”קבלו איש את רעהו”. למה הוא התכוון? המילה שתורגמה ל”קבלו” משמעה לקבל מישהו בברכה או באדיבות, כמו לתוך ביתנו או למעגל החברים שלנו. לדוגמה, פאולוס אמר לפילימון איך להתייחס לעבד שברח, אוניסימוס: ”קבל נא את פניו בחום” (פילימ׳ 17). ופריסקילה ועקילס קיבלו את אפולוס, שידע פחות מהם על הדת המשיחית, ו”לקחו אותו אליהם” (מה״ש י״ח:26). במקום לאפשר להבדלים לפלג ביניהם, אותם משיחיים התגברו עליהם וקיבלו זה את זה. מ23.07 6 §13
יום ה׳, 23 בינואר
את נדריי אשלם ליהוה (תהל׳ קט״ז:14).
הסיבה העיקרית שאנחנו מקדישים את חיינו ליהוה היא אהבתנו כלפיו. אבל אהבתנו לא מתבססת על רגש בלבד, אלא על ידע מדויק ועל הבנה רוחנית. ככל שלמדת יותר על יהוה, כך אהבתך אליו הלכה והתחזקה (קול׳ א׳:9). לימוד המקרא שכנע אותך בעובדות הבאות: (1) יהוה באמת קיים, (2) המקרא נכתב בהשראתו ו־(3) הוא משתמש בארגונו כדי להוציא לפועל את רצונו. מי שמקדיש את עצמו ליהוה צריך להכיר את עיקרי האמונה הבסיסיים שבמקרא ולחיות על־פי עקרונותיו. עליו גם לשתף את אמונתו עם אחרים ככל שנסיבותיו מאפשרות לו (מתי כ״ח:19, 20). אהבתו ליהוה מעוררת בו את הרצון העז לשרת אותו בכל נפשו ומאודו. האם גם אתה מרגיש כך? מ24.03 4, 5 §6–8
יום ו׳, 24 בינואר
יהיו לבשר אחד (בר׳ ב׳:24).
אביגיל הייתה נשואה לנבל, המתואר כאיש ”קשה ורע מעללים” (שמ״א כ״ה:3). אין ספק שלא היה לה קל לחיות עם אדם כזה. אבל היא לא ניסתה למצוא דרך קלה להיחלץ מנישואיה. הזדמנות כזו נקרתה בדרכה כאשר דוד, המלך העתידי של ישראל, התכוון להרוג את בעלה על כך שהעליב אותו ואת אנשיו (שמ״א כ״ה:9–13). אביגיל הייתה יכולה לברוח ולאפשר לדוד להוציא לפועל את תוכניתו. אבל היא החליטה להתערב לטובתו ושכנעה את דוד לחוס על חייו (שמ״א כ״ה:23–27). מדוע היא פעלה כך? אביגיל אהבה את יהוה וכיבדה את השקפתו באשר למוסד הנישואין. היא הבינה שהנישואין הם דבר קדוש בעיני יהוה והייתה נחושה למלא את רצונו. לכן היא עשתה כל שביכולתה על מנת להגן על משפחתה, וגם על בעלה. היא פעלה באופן מיידי על מנת למנוע מדוד להרוג את נבל. מ24.03 16 §9, 10
שבת, 25 בינואר
הייתי מחזקכם בדברי פי (איוב ט״ז:5).
האם אתה יכול לחשוב על אחים המנסים לפשט את חייהם כדי לתרום יותר בשירות יהוה? האם אתה מכיר צעירים המצליחים לעמוד באומץ בלחץ החברתי ולהצטייר כשונים בעיני חבריהם ללימודים? האם יש המתמודדים עם התנגדות מצד משפחתם? נרצה לנצל כל הזדמנות כדי לחזק את ידיהם ולומר להם עד כמה אנו מעריכים את אומץ ליבם ואת רוח ההקרבה העצמית שלהם (פילימ׳ 4, 5, 7). יהוה בטוח שאנחנו רוצים לשרתו מכל ליבנו, ושאנחנו מוכנים לעשות הקרבות כדי לקיים את נדר ההקדשה שלנו. הוא נותן לנו את הזכות לבחור כיצד להביע את מסירותנו כלפיו, ויש לנו מגוון דרכים לעשות כן (מש׳ כ״ג:15, 16). לכן אנו נחושים להמשיך לשרת את יהוה ולתת לו את הטוב ביותר! מ24.02 18, 19 §14; 19 §16
יום א׳, 26 בינואר
הוא סבב בארץ כשהוא עושה מעשים טובים ומרפא (מה״ש י׳:38).
דמיין את המתרחש בסתיו של 29 לספירה, בתחילת שירותו של ישוע. ישוע ואימו מרים מוזמנים למסיבת חתונה בקנה. מרים ככל הנראה עוזרת לדאוג לאורחים. אבל במהלך מסיבת החתונה נוצרת בעיה — היין אוזל. מרים ממהרת לפנות לבנה ואומרת לו: ”אין להם יין” (יוח׳ ב׳:1–3). מה ישוע עושה? בדרך נס הוא הופך מים ל’יין משובח’ (יוח׳ ב׳:9, 10). ישוע חולל הרבה ניסים נוספים במהלך שירותו. הוא השתמש בכוחו כדי לעזור לעשרות אלפי אנשים. חשוב, למשל, על שניים מניסיו של ישוע. בפעם אחת הוא האכיל 000,5 גברים, ובפעם אחרת 000,4 גברים. יכול להיות שהמספר הכולל היה מעל ל־000,27 איש, אם מחשבים גם את הנשים והילדים שנכחו שם (מתי י״ד:15–21; ט״ו:32–38). בשני המקרים ישוע גם ריפא חולים רבים (מתי י״ד:14; ט״ו:30, 31). מ23.04 2 §1, 2
יום ב׳, 27 בינואר
אני, יהוה אלוהיך, מחזיק ביד ימינך, האומר לך, ”אל תירא. אני אעזור לך” (יש׳ מ״א:13).
אם חווינו אירוע טראומתי יהיו ימים שבהם נהיה חלשים פיזית ורגשית. בדומה לאליהו, אולי נתקשה לעמוד שוב על הרגליים ונרגיש שאנחנו רק רוצים לישון (מל״א י״ט:5–7). אולי נצטרך עזרה כדי להישאר פעילים בשירות יהוה. אך ברגעים הקשים האלה איננו לבד. יהוה מבטיח לעזור לנו, כמו שמציין הפסוק של היום. דוד המלך זכה לעזרתו של יהוה כשהוא חווה מהמורות בחייו והתקפות מצד אויבים. הוא אמר ליהוה: ”ימינך תומכת בי” (תהל׳ י״ח:35). במקרים רבים יהוה משתמש באנשים שונים כדי לספק לנו את התמיכה הנחוצה. לדוגמה, פעם אחת כשדוד היה במצוקה, יהוה סיפק לו תמיכה רגשית ודברי עידוד דרך יהונתן (שמ״א כ״ג:16, 17). יהוה גם השתמש באלישע כדי לתמוך באליהו הנביא (מל״א י״ט:16, 21; מל״ב ב׳:2). מ24.01 23, 24 §10–12
יום ג׳, 28 בינואר
יהוה נותן חוכמה; מפיו ידע ותבונה (מש׳ ב׳:6).
יהוה הוא אל נדיב שמספק לנו דברים בשפע. התכונות האלו משתקפות ב’חוכמה האמיתית’, שמוצגת במשלי פרק ט׳ כאישה. הפרק מציין שהאישה הסמלית הכינה היטב את בשרה, ערבבה את יינה וערכה את שולחנה בביתה (מש׳ ט׳:2). בהמשך, לפי פסוקים 4 ו־5, ”היא [החוכמה האמיתית] אומרת לחסר התבונה: ’בוא, אכול את לחמי’”. למה כדאי לנו לבוא לביתה של החוכמה האמיתית ולאכול את הארוחה שהיא מציעה? יהוה רוצה שילדיו יהיו חכמים ובטוחים. הוא לא רוצה שנלמד לקחים בדרך הקשה — שנעבור חוויות מרות ושיהיו לנו חרטות שיטרידו אותנו. זו הסיבה ש”הוא צופן לישרים תושייה” (מש׳ ב׳:7). אם יש לנו יראה בריאה כלפי יהוה, תמיד נרצה לשמח אותו. אנחנו נישמע לעצותיו החכמות ונשמח ליישם אותן (יעקב א׳:25). מ23.06 23 §14, 15
יום ד׳, 29 בינואר
אלוהים אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלכם (עב׳ ו׳:10).
אם נסיבותינו מגבילות אותנו ואיננו יכולים לעשות את כל מה שהיינו רוצים למען יהוה, נוכל להתנחם בידיעה שהוא מעריך את מאמצינו הכנים לשרת אותו כמיטב יכולתנו. בתקופת שיקום המקדש ביקש יהוה מזכריה להכין כתר מהזהב והכסף שגולי בבל שלחו לירושלים (זכ׳ ו׳:11). אותו ’כתר מפואר’ נועד לשמש כתזכורת לתרומותיהם הנדיבות של הגולים (זכ׳ ו׳:14, הערות שוליים). בדומה לכך, גם אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה לעולם לא ישכח את אהבתנו ופעלינו בשירותו בזמנים קשים. מכיוון שאנו חיים בתקופת אחרית הימים, אין מנוס מבעיות ולחצים, וייתכן שבעתיד נתמודד עם קשיים גדולים אף יותר (טימ״ב ג׳:1, 13). אך אין לנו סיבה להתייאש ולשקוע בדאגות. נזכור את מה שאמר יהוה לעמו בימי חגי הנביא: ”אני איתכם... אל תיראו” (חגי ב׳:4, 5). גם אנו יכולים להיות משוכנעים לחלוטין שיהוה יהיה איתנו כל עוד נמשיך לשרתו כמיטב יכולתנו. מ23.11 19 §20, 21
יום ה׳, 30 בינואר
איש חוטא אני (לוקס ה׳:8).
יהוה יכול היה בקלות להשאיר את הטעויות של פטרוס מחוץ למקרא. אבל הוא בחר לכלול אותן במקרא כדי שנוכל ללמוד מהן (טימ״ב ג׳:16, 17). הדוגמה של אותו אדם, שהיו לו חולשות ורגשות כשלנו, עוזרת לנו להבין שיהוה לא מצפה מאיתנו לשלמות. הוא רוצה שנתמיד ונמשיך לנסות למרות החולשות שלנו. מדוע חשוב לא לוותר? אם אנחנו מרגישים שהתגברנו על חולשה מסוימת, יכול להיות שנחווה נסיגה. אבל אנחנו ממשיכים להתאמץ כדי להשיג את המטרה שלנו. כולנו אומרים או עושים דברים שבהמשך אנחנו מתחרטים עליהם, אבל אם לא נוותר יהוה יעזור לנו להמשיך להתקדם (פט״א ה׳:10). החמלה שישוע גילה כלפי פטרוס למרות הטעויות שהוא עשה יכולה לעודד אותנו להמשיך לשרת את יהוה. מ23.09 20, 21 §2, 3
יום ו׳, 31 בינואר
אדוני, לו היית פה, אחי לא היה מת (יוח׳ י״א:21).
ישוע יכול היה לבחור לרפא את אלעזר, כפי שציינה מרתא בפסוק היומי. אבל הוא רצה לעשות משהו אפילו יותר מדהים. הוא הבטיח: ”אחיך יקום”. הוא גם אמר: ”אני התחייה והחיים” (יוח׳ י״א:23, 25). כן, ישוע קיבל מאלוהים את הסמכות על החיים והמוות. מוקדם יותר הוא הקים לתחייה ילדה זמן קצר אחרי מותה, וגם בחור צעיר, ככל הנראה באותו יום שבו מת (לוקס ז׳:11–15; ח׳:49–55). אבל האם הוא יוכל להקים לתחייה מישהו שהיה מת כבר ארבעה ימים, ושהגופה שלו התחילה להירקב? מרים, אחותו השנייה של אלעזר, יצאה לפגוש את ישוע. היא חזרה על מה שאמרה אחותה: ”אדוני, לו היית פה, אחי לא היה מת” (יוח׳ י״א:32). כשישוע ראה ושמע את מרים והאחרים בוכים, הוא התמלא בעצב. הוא חש חמלה עצומה כלפיהם ובכה גם הוא. הוא הבין כמה זה כואב לאבד אדם יקר, והוא השתוקק להסיר את הסיבה לדמעותיהן. מ23.04 10, 11 §12, 13