מדוע כה קל לשקר?
איש מאיתנו אינו אוהב שמשקרים לו. אולם, ברחבי תבל אנשים משקרים איש לרעהו מטעמים שונים. סקר שפורסם בספר The Day America Told the Truth (היום בו אמריקה אמרה את האמת) מאת ג׳יימס פטרסון ופיטר קים, גילה כי 91 אחוז מכלל האמריקנים משקרים דרך קבע. מחברי הספר ציינו: ”רובנו מתקשים לעבור שבוע תמים מבלי לשקר. אחד מתוך חמישה מאיתנו אינו מסוגל לעבור יום אחד מבלי לשקר — ואנו מדברים על שקרים שבמודע, מתוך כוונה תחילה”.
בימינו, נעשה השקר מנהג נפוץ כמעט בכל תחומי החיים. מנהיגים פוליטיים משקרים לעם ואחד לשני. שוב ושוב, הם מופיעים על מרקע הטלוויזיה בהכחישם כל קשר לתככים שערורייתים בהם היו שקועים עד צוואר. סיסיליה בוֹק כתבה בספרה Moral Choice in Public and Private Life—Lying (השקר — בחירה מוסרית בחיים ציבוריים ופרטיים): ”במשפטים ובעיתונאות, בממשלה ובמדעי־החברה, הונאה נחשבת כדבר שבשיגרה, כשהמשקרים עצמם והמחוקקים מתייחסים אליהם כמוצדקים”.
בהתייחסו לשקרים פוליטיים בארה״ב, ציין כתב־העת Common Cause Magazine (חוברת ’המטרה המשותפת’) למאי־יוני 1989: ”ווטרגייט ומלחמת וייטנאם התחרו בפרשת אירן־קונטרס במונחים של הונאה ממשלתית ופגיעה באימון הציבור. אם כן, מה הופך את שנות נשיאותו של רייגן לנקודת־מיפנה מבחינה זו? רבים שיקרו, אך רק אחדים התחרטו על כך”. יש, אם כן, סיבה מוצדקת לחוסר אימון מצד הציבור הרחב במנהיגיו הפוליטיים.
בקשריהם הבינלאומיים, מתקשים מנהיגים אלה לבטוח זה בזה. הפילוסוף היווני הידוע, אפלטון, ציין: ”שליטי המדינה... רשאים לשקר כל עוד שזה לטובת המדינה”. הנבואה המקראית שבדניאל י״א:27 מיטיבה לתאר את מהות היחסים הבינלאומיים: ”ועל שולחן אחד כזב ידבֵּרו”.
בעולם העסקים, הונאות הקשורות במוצרים ושירותים הינן דבר שבשיגרה. על הקונים לקרוא בקפידה את האותיות הקטנות שעל־גבי החוזה בטרם יחתמו על הסכם כלשהו. למספר מדינות סוכנויות ממשלתיות שתפקידן להגן על האנשים מפני פירסומים מתעים, מפני סחורה מזיקה המוצגת כמועילה או כתמימה ומפני הונאה. חרף מאמצים אלה, אנשים ממשיכים לסבול הפסדים כלכליים בשל סוחרים לא־הגונים.
לגבי רבים, השקר הינו כה קל עד כי הוא הופך הרגל. אחרים דוברים לרוב את האמת, אך בעת לחץ הריהם נכונים לשקר. מעטים הם המסרבים לשקר בכל מצב שיתעורר.
שקר מוגדר במילון אבן־שושן כ”כזב, סילוף האמת; דברים שאינם מתאימים למציאות”. המטרה היא להשפיע על אחרים להאמין בדבר־מה אשר השקרן יודע כי אינו אמת. באמצעות שקרים או חצאי־אמיתות, הוא חפץ להונות את אלה הזכאים לדעת את האמת.
הסיבות לשקר
אנשים משקרים מסיבות רבות. יש הסבורים שהם חייבים לשקר ביחס לכישוריהם במטרה להתקדם בעולם תחרותי זה. אחרים מנסים לחפות על טעויותיהם או על אשמתם בשקרים. יש המזייפים תעודות כדי לתת את הרושם שביצעו עבודות שלא עשו כלל. כמו־כן, יש המשקרים כדי לפגוע במוניטין של מישהו אחר, כדי להימנע ממבוכה, כדי להצדיק שקרים קודמים, או כדי להונות את הזולת מבחינה כספית.
רבים מנסים להצדיק שקרים בטענה שהשקר מגן על אדם אחר. הם מחשיבים שקר מעין זה כ’שקר לבן’, כיון שהם סבורים שהדבר לא יפגע באיש. אך, האם באמת לאותם ’שקרים לבנים’ אין כל השלכות שליליות?
חשוב על ההשלכות
’שקרים לבנים’ עלולים להפוך את השקר לנוהג מקובל, שעלול להיות כרוך בנושאים רציניים יותר. סיסיליה בוֹק ציינה: ”לא ניתן לפטור בקלות־ראש את כל השקרים המכונים ’לבנים’. ראשית, לא ניתן לומר בביטחה ששקרים אלה הם אכן בלתי־מזיקים. מה שנחשב בלתי־מזיק או אפילו חיובי בעיני המשקר, עלול להיראות אחרת אצל זה שנפל קרבן לשקר”.
שקרים — וייראו תמימים ככל שייראו — נוטים להרוס יחסי־אנוש טובים. אמינותו של השקרן מתנפצת, ואפשר שייווצר משבר אימון תמידי. ראלף ולדו אמרסון, כותב מסות מפורסם, כתב: ”כל הפרת אמת אינה רק מעין מעשה התאבדות מצד השקרן, אלא אף חבלה בבריאות החברה האנושית”.
קל לשקרן לספר שקר על אדם אחר. גם אם אין הוא מציג כל הוכחה שהיא, השקר שהוא מעלה מעורר ספקות, ורבים מאמינים לדבריו מבלי לבחון את טענתו. כך, נפגע שמו הטוב של האדם החף־מפשע ומוטל עליו להוכיח את חפותו. לפיכך, אין זה אלא מתסכל כשאחרים מאמינים לשקרן במקום לאדם החף־מפשע, והדבר הורס את היחסים בינו לבין השקרן.
האדם המשקר עלול בנקל להפוך לשקרן מועד. שקר אחד מוביל בדרך־כלל למשנהו. תומאס ג׳פרסון, מדינאי אמריקני דגול, ציין בזמנו: ”אין עוון שהינו כה מרושע, כה בזוי וכה שפל; וזה המרשה לעצמו לשקר פעם אחת, מוצא שקל יותר לעשות זאת בשנית ובשלישית, עד אשר עם הזמן הדבר הופך אצלו להרגל”. זוהי הדרך המוליכה להתמוטטות ערכים.
הסיבה לכך שכה קל לשקר
השקר החל כשמלאך מרדני שיקר לאשה הראשונה, באמרו לה שלא תמות עקב אי־ציותה לבוראה. תוצאת הדבר היתה נזק בל־ישוער עבור כל הגזע האנושי, בהמיטו אי־שלימות, חולי ומוות על הכל. — בראשית ג׳:1–4; רומיים ה׳:12.
מאז ימי אדם וחוה המרדניים, יצרה השפעתו ההרסנית של אבי־השקר בעולם האנושות אווירה המעודדת שקרים. (יוחנן ח׳:44) זהו עולם מושחת בו האמת הינה יחסית בלבד. כתב־העת סטרדיי איוונינג פוסט מספטמבר 1986, ציין שבעיית השקר ”נוגעת לתחומי העסקים, המימשל, החינוך, הבידור והיחסים היומיומיים הפשוטים בין איש לרעהו.... קנינו את תיאוריית היחסות, שקר גדול האומר כי אין כל אמת מוחלטת”.
זוהי השקפתם של שקרנים כרוניים, החסרים כל רגש הזדהות עם קרבנותיהם. מאוד קל להם לשקר. זוהי דרך־חייהם. אחרים, אשר אינם רגילים לשקר, עלולים לעשות כן ללא היסוס מתוך פחד — הפחד שמא ייחשפו, הפחד מפני עונש וכן הלאה. זוהי חולשה המאפיינת את האדם הלא־מושלם. כיצד ניתן להמיר נטייה זו בנחישות לומר את האמת?
מדוע להיות דובר־אמת?
האמת הינה אמת־המידה אותה התווה בוראנו הנשגב לכל. דברו הכתוב, כתבי־הקודש, מצהיר בעברים ו׳:18: ”חלילה לאלהים לשקר”. בנו, ישוע המשיח, אשר שירת כנציגו האישי של אלהים עלי־אדמות, דגל באותה דרישה לדבוק באמת. ישוע אמר למנהיגי־דת אשר ביקשו להרגו: ”אלא שכעת אתם רוצים להרוג אותי, איש שדיבר אליכם את האמת אשר שמעתי אצל האב.... אם אומר שאינני מכיר אותו אהיה שקרן כמוכם”. (יוחנן ח׳:40, 55) הוא הציב עבורנו מופת ללכת בעקבותיו, בכך ש”חטא לא עשה ולא נמצאה מירמה בפיו”. — פטרוס א׳. ב׳:21, 22.
בוראנו, יהוה, שונא שקרים, כשם שהצהיר באופן חד־משמעי במשלי ו׳:16–19: ”שש הנה שנא יהוה; ושבע תועבת נפשו: עיניים רמות, לשון שקר, וידיים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגליים ממהרות לרוץ לרעה. יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים”.
אל האמת דורש מאיתנו לחיות על־פי אמות־המוסר שהתווה, אם ברצוננו לזכות בבירכתו. דברו, שנכתב בהשראת רוחו, פוקד עלינו: ”אל תשקרו איש לרעהו, שכן פשטתם את האדם הישן [את האישיות הישנה, ע״ח] עם מעשיו”. (קולוסים ג׳:9) אנשים הממאנים לנטוש הרגל זה לשקר אינם מקובלים עליו; הם לא ייזכו למתת החיים ממנו. למעשה, תהלים ה׳:7 מצהיר על אלהים בגלוי: ”תאבּד דוברי־כזב”. ההתגלות כ״א:8 מוסיף ואומר שעתיד ”כל המשקרים” הוא ”המוות השני”, שמשמעו השמדה נצחית. מכאן שאימוץ השקפת אלהים על השקר, יש בו כדי להעניק לנו סיבה איתנה להיות דוברי־אמת.
אך, מה עלינו לעשות במקרה בו עלולה האמת ליצור מצב מביך או הרס יחסים? אמירת שקר אינה הפתרון, אך ההימנעות מלומר דברים מסוימים אכן פותרת לעתים את הבעיה. מדוע תפיח שקרים אשר רק יערערו את אימונם של האחרים בך ואשר יגרמו לך לאבד את בירכת יהוה?
מתוך פחד ועקב חולשה אנושית, האדם עלול להתפתות לחפש מקלט בשקר. זוהי הדרך הקלה ביותר או הנחשבת בטעות כעשיית טובה למישהו. השליח פטרוס נכנע לפיתוי זה כאשר שלוש פעמים התכחש לכך שהכיר את ישוע המשיח. לאחר־מכן, לבו נחמץ בקרבו על כי שיקר. (לוקס כ״ב:54–62) חרטתו הכנה של פטרוס הניעה את אלהים לסלוח לו, וכעדות לכך התברך אחר־כך בזכויות־שירות רבות. חרטה יחד עם החלטה נחושה לחדול לשקר, היא הדרך המובילה לסליחת אלהים על עשיית השנוא עליו.
אך, תחת לבקש מחילה לאחר שקר, שמור על יחסים טובים עם בוראך ועל אמינותך בעיני אחרים הדוברים את האמת. זכור כי תהלים ט״ו:1, 2 אומר: ”יהוה, מי יגור באהלך? מי ישכון בהר קדשך? הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו”.
(מקור המאמר: 1992/12/15)