מה ידוע לך על שפן ועל משפחתו?
כאשר קראת במקרא, האם שמת לב לאזכורים של שפן ושל כמה מבני משפחתו רבת ההשפעה? מי הם היו? מה עשו? אילו לקחים נוכל להפיק מהם?
במסגרת התיאור של שיקום עבודת אלוהים האמיתית שיזם יאשיהו בשנת 642 לפה״ס לערך, המקרא מציג בפנינו את ”שפן בן אצליהו בן משולם” (מלכים ב׳. כ״ב:3). במהלך שלושים ושש השנים הבאות, עד חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס, אנו פוגשים את ארבעת בניו: אחיקם, אלעשה, גמריהו ויַאֲזַנְיָהוּ, ואת שני נכדיו מיכיהו וגדליה. (ראה תרשים.) ”בני משפחתו של שפן ניהלו את הבירוקרטיה [בממלכת יהודה] והחזיקו בתפקיד סופר המלך מימי יאשיהו ועד הגלות”, מסבירה האנציקלופדיה יודאיקה (אנג׳). עיון במה שמסופר במקרא על שפן ועל משפחתו יסייע לנו להבין כיצד הם תמכו בנביא ירמיהו ובעבודת יהוה.
שפן תומך בעבודת אלוהים האמיתית
בשנת 642 לפה״ס, כאשר היה המלך יאשיהו בערך בן 25, שירת שפן כמזכירו וכסופרו של המלך (ירמיהו ל״ו:10). מה היה כרוך בתפקידו? האנציקלופדיה שהוזכרה לעיל מציינת שמי ששימש בתור הסופר והמזכיר המלכותי היה איש סודו של המלך, אחראי על ענייני הכספים, דיפלומט מיומן ואדם בעל הבנה בענייני חוץ, בחוק הבינלאומי ובהסכמי סחר. לפיכך, שפן, בתור מזכיר המלך, היה אחד מבעלי ההשפעה הגדולים בממלכה.
עשר שנים קודם לכן, החל יאשיהו הצעיר ”לדרוש לאלוהי דויד אביו”. שפן היה ודאי הרבה יותר מבוגר מיאשיהו, ולפיכך יכול היה לשמש לו כיועץ רוחני טוב ולתמוך בו בתוכנית הראשונה שהנהיג בשיקום עבודת אלוהיםa (דברי הימים ב׳. ל״ד:1–8).
במהלך השיפוצים בבית המקדש נמצא ”ספר תורת יהוה”, ושפן ’קרא בו לפני המלך’. תוכן הספר זיעזע את יאשיהו והוא שיגר משלחת של אנשים מהימנים אל חולדה הנביאה כדי לדרוש את יהוה על דברי הספר. המלך הביע את ביטחונו בשפן ובבנו אחיקם בכך שכלל אותם במשלחת (מלכים ב׳. כ״ב:8–14; דברי הימים ב׳. ל״ד:14–22).
זהו האזכור היחיד בכתבי־הקודש של משהו ששפן עצמו עשה. בקטעים אחרים במקרא הוא מוזכר רק בתור האב או הסב של צאצאיו. לבניו של שפן היו מגעים קרובים עם הנביא ירמיהו.
אחיקם וגדליה
כאמור, אחיקם בן שפן מוזכר לראשונה בהקשר למשלחת שיצאה אל חולדה הנביאה. ספר עיון אחד מציין: ”אף־על־פי שהתנ״ך אינו מזכיר את התואר של אחיקם, נראה שהוא היה איש רם־דרג”.
כחמש־עשרה שנה אחרי אותו מקרה, נשקפה סכנה לחייו של ירמיהו. הוא הזהיר את העם שיהוה עומד להחריב את ירושלים, ואז ’תפשו אותו הכוהנים והנביאים וכל העם, לאמור: ”מות תמות”’. ומה קרה בהמשך? הכתוב מוסר: ”יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו, לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו” (ירמיהו כ״ו:1–24). על מה מעיד הדבר? במילון המקרא מאת אנקור (אנג׳) נאמר: ”תקרית זו מעידה לא רק על הסמכות שהיתה בידי אחיקם, אלא גם על כך שהוא, בדומה לאחרים ממשפחתו של שפן, אהד את ירמיהו”.
כעבור 20 שנה בערך, אחרי שהבבלים כבר השמידו את ירושלים ב־607 לפה״ס והגלו את רוב העם, התמנה נכדו של שפן, גדליה בן חלקיה, להיות המושל על היהודים שנשארו בארץ. האם גם הוא דאג לירמיהו כדוגמת אחרים ממשפחתו של שפן? המקרא מוסר: ”ויבוא ירמיהו אל גדליה בן אחיקם המצפתה, וישב איתו”. בתוך מספר חודשים נרצח גדליה ויושבי הארץ עברו להתגורר במצרים ולקחו איתם גם את ירמיהו (ירמיהו מ׳:5–7; מ״א:1, 2; מ״ג:4–7).
גמריהו ומיכיהו
גמריהו בן שפן ומיכיהו, נכדו של שפן, מילאו תפקיד משמעותי במאורעות המובאים לפנינו בירמיהו פרק ל״ו. התקופה היתה בערך 624 לפה״ס, השנה החמישית למלך יהויקים. ברוך, מזכירו של ירמיהו, קרא בספר בקול את דברי ירמיהו בתוך בית יהוה ”בלשכת גמריהו בן שפן”. בהמשך נאמר: ”וישמע מיכיהו בן גמריהו בן שפן את כל דברי יהוה מעל הספר” (ירמיהו ל״ו:9–11).
מיכיהו סיפר לאביו ולשרים האחרים על המגילה, וכולם רצו לשמוע את תוכנה. מה היתה תגובתם? ”ויהי כשומעם את כל הדברים, פחדו איש אל רעהו; ויאמרו אל ברוך: ’הגֵיד נגיד למלך את כל הדברים האלה’”. אך לפני שדיברו עם המלך, הציעו לברוך: ”לך, היסתר אתה וירמיהו, ואיש אל ידע איפה אתם” (ירמיהו ל״ו:12–19).
כצפוי, דחה המלך את המסר שבמגילה, קרע אותה לגזרים ושרף אותה. כמה מן השרים, לרבות גמריהו בן שפן, ”הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה, ולא שמע אליהם” (ירמיהו ל״ו:21–25). לפיכך, הספר ירמיהו — מדריך ארכיאולוגי (Jeremiah—An Archaeological Companion) מסיק: ”גמריהו היה תומך מסור של ירמיהו בחצר המלך יהויקים”.
אלעשה ויאזניהו
בשנת 617 לפה״ס כבשו הבבלים את ממלכת יהודה. אלפי יהודים, ’כל השרים וכל גיבורי החיל... וכל החרש והמסגר’ הוגלו, כולל הנביא יחזקאל. מתניה, אשר הבבלים הסבו את שמו לצדקיהו, הפך למלך מטעמם (מלכים ב׳. כ״ד:12–17). מאוחר יותר שלח צדקיהו לבבל משלחת, שכללה גם את אלעשה בן שפן, וירמיהו נתן ביד אלעשה מכתב ובו מסר חשוב מאת יהוה אל היהודים שבגלות (ירמיהו כ״ט:1–3).
אם כן, המאורעות המתועדים במקרא מראים ששפן, שלושה מבניו ושניים מנכדיו ניצלו את עמדות הכוח שלהם כדי לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית ובנביא הנאמן ירמיהו. אך מה לגבי בנו של שפן, יאזניהו? בניגוד לבני משפחתו האחרים של שפן, יאזניהו ככל הנראה עבד אלילים. בשנה השישית לגלות יחזקאל בבבל, בערך ב־612 לפה״ס, קיבל הנביא חזון ובו ראה 70 אנשים מקטירים לאלילים בבית המקדש שבירושלים. בתוכם נראה יאזניהו, היחיד מביניהם שמוזכר בשם. אפשר להסיק מכך שהוא היה אחד הבולטים בקבוצה (יחזקאל ח׳:1, 9–12). הדוגמה של יאזניהו מראה שעצם העובדה שאדם גדל במשפחה יראת אלוהים אינה מהווה ערובה לכך שהוא יעבוד בנאמנות את יהוה. כל אדם אחראי למעשיו הוא (קורינתים ב׳. ה׳:10).
עדויות היסטוריות לקיומם של שפן ומשפחתו
בתקופה ששפן ומשפחתו מילאו תפקיד במאורעות שהתרחשו בירושלים כבר רווח ביהודה השימוש בחותמות. החותמות שימשו לציון בעלות ולחתימה על מסמכים, והיו עשויים אבנים יקרות, מתכת, שנהב או זכוכית. בדרך כלל היו חרוטים עליהם שמו של בעל החותם, שם אביו ולפעמים גם התואר של האדם.
עד כה התגלו מאות טביעות חותם עבריות שהוטבעו בחמר. פרופסור נחמן אביגד, חוקר בתחום האפיגרפיה (חקר כתובות עתיקות) העברית, ציין: ”טביעות החותמות הן המקור היחיד באפיגרפיה העברית המזכיר דמויות מוכרות מן המקרא”. האם נמצאו חותמות של שפן או של בני משפחתו? כן, שמם של שפן ושל גמריהו בנו מופיעים על החותם בתמונה שבעמודים 19 ו־21.
עוד טוענים החוקרים, כי ייתכן שבכמה טביעות חותם ישנה התייחסות לעוד ארבעה מבני המשפחה — אצליהו אבי שפן, אחיקם בן שפן, גמריהו בן שפן וגדליה, שבאחת מטביעות החותם מוזכר בתור המופקד ”על הבית”. סבורים כי החותם הרביעי היה שייך לגדליה נכדו של שפן, אף־על־פי שאחיקם אביו אינו מוזכר בו. התואר המתלווה לשמו בטביעת החותם מראה שהוא היה אחד מנושאי המשרה הנכבדים ביותר במדינה.
מה ניתן ללמוד משפן ומשפחתו?
שפן ומשפחתו הציבו לנו דוגמה נהדרת בכך שניצלו את מעמדם הבכיר כדי לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית ובירמיהו. לפיכך, גם אנו יכולים להשתמש במשאבינו ובהשפעה שיש לנו כדי לתמוך בארגונו של יהוה ובאחינו לאמונה.
אין ספק שאנו נהנים ומתחזקים מאוד באמונה לא רק מקריאה קבועה במקרא, אלא גם מלימוד מעמיק במטרה להתוודע לנאמנים קדומים כדוגמת שפן ובני משפחתו אשר העידו על יהוה! משפחה זו מהווה חלק מ’ענן העדים’ הגדול ובאפשרותנו לחקות את דוגמתם (עברים י״ב:1).
[הערת שוליים]
a שפן היה מבוגר בהרבה מיאשיהו, שהרי בנו של שפן, אחיקם, כבר היה איש בוגר כאשר היה יאשיהו בן 25 (מלכים ב׳. כ״ב:1–3, 11–14).
[תיבה בעמוד 22]
חולדה — נביאה בעלת השפעה
אחרי שהקריאו לפניו את ”ספר התורה” שנתגלה בבית המקדש, ציווה המלך יאשיהו על שפן ועל ארבעה פקידים רמי־דרג אחרים ’לדרוש את יהוה’ על אודות הספר (מלכים ב׳. כ״ב:8–20). היכן תמצא המשלחת את התשובה? באותם ימים התגוררו ביהודה ירמיהו וייתכן שגם נחום וצפניה — כולם נביאים שכתבו חלקים מן המקרא. ולמרות זאת, המשלחת פנתה דווקא אל חולדה הנביאה.
הספר ירושלים — ביוגרפיה ארכיאולוגית (Jerusalem—An Archaeological Biography) מסביר: ”מה שמדהים בכל הפרשה הוא שסוגיית מעמד הנשים והגברים לא הוזכרה כבעלת חשיבות. איש לא חשב שאין זה מן הראוי שוועדה המורכבת כולה מגברים תיקח את מגילת התורה לאישה ושזו תעמוד על טיבה. כשהיא הכריזה על הכתוב כדברו של אלוהים, איש לא ערער על סמכותה לפסוק בעניין. חוקרים העוסקים בבירור מעמדה של האישה בעם ישראל הקדום בדרך כלל מתעלמים מפרשה זו”. כמובן, המסר שהתקבל היה מטעם יהוה.
[תרשים/תמונה בעמוד 21]
(לתרשים מעומד ראה המהדורה המודפסת)
אילן היוחסין של שפן
משולם
↓
אצליהו
↓
שפן
↓ ↓ ↓ ↓
יאזניהו גמריהו אלעשה אחיקם
↓ ↓
מיכיהו גדליה
[תמונה בעמוד 20]
גמריהו ואחרים הפגיעו ביהויקים לבל ישרוף את המגילה שמאת ירמיהו
[תמונה בעמוד 22]
יאזניהו, אף כי היה ממשפחתו של שפן, נראה בחזון כמי שעובד אלילים
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]
באדיבות רשות העתיקות של ישראל
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 21]
באדיבות רשות העתיקות של ישראל