יום ד’, 16 בינואר
עלינו לאהוב לא רק במילים או בדיבור, אלא גם בפועל ובאמת (יוח”א ג’:18).
כאשר הדבר אפשרי, עלינו להיות מוכנים לעשות עבור אחינו מעשים אוהבים ”בסתר” – הרחק מאור הזרקורים (מתי ו’:1–4). עלינו גם להקדים לנהוג כבוד באחרים (רומ’ י”ב:10). ישוע הציב מופת במתן כבוד לאחרים כשהיה מוכן לבצע את העבודה הפשוטה ביותר (יוח’ י”ג:3–5, 12–15). ייתכן שיהיה עלינו להקדיש מאמצים בשביל לטפח את הענווה הדרושה כדי לנהוג באחרים בכבוד כדוגמת ישוע. אפילו השליחים לא הבינו לגמרי את מעשיו עד אשר קיבלו את רוח הקודש (יוח’ י”ג:7). נוכל לנהוג באחרים בכבוד בכך שלא נייחס לעצמנו חשיבות רבה מדי בשל השכלתנו, נכסינו החומריים או זכויות שקיבלנו בשירות יהוה (רומ’ י”ב:3). במקום לקנא באחרים הזוכים לשבחים, נשמח עמם גם אם אנו סבורים שאנו ראויים לאותה מידה של כבוד או שיש לזקוף לזכותנו חלק ממה שנעשה. מ10.17 9 §9, 10
יום ה’, 17 בינואר
אני עושה את הכול למען הבשורה הטובה, כדי שאחלוק אותה עם הזולת (קור”א ט’:23).
רבים נוכחו לדעת ששימוש בדבר־אלוהים בשירות יכול להשפיע עמוקות על בני שיחם. למשל, אח אחד ערך ביקור חוזר אצל אדם קשיש שנהג לקרוא במשך שנים את כתבי העת שלנו. במקום רק להציג את ההוצאה האחרונה של המצפה, החליט האח להקריא פסוק מתוך אותה הוצאה. הוא הקריא את קורינתים ב’. א’:3, 4, שם נאמר: ”אבי החמלה ואלוהי כל נחמה... מנחם אותנו בכל צרותינו”. המילים הללו כה נגעו לליבו של בעל הבית שהוא ביקש מהאח להקריא שוב את הפסוק. האדם סיפר עד כמה נזקקו הוא ואשתו לנחמה, וכעת הוא גילה התעניינות במסר המקראי. ודאי תסכים שדבר־אלוהים הוא כלי רב־עוצמה בשירותנו (מה”ש י”ט:20). מ09.17 26 §9, 10
יום ו’, 18 בינואר
גע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך [”יקללך”, תיקון סופרים] (איוב ב’:5).
קריאת התיגר של השטן ללא ספק עוררה תחושות כעס ותיעוב ביצורים השמימיים שנותרו נאמנים לאלוהים. אבל יהוה לא הגיב בפזיזות. תגובתו הייתה שקולה והולמת לחלוטין. הוא נהג בסבלנות ובצדק לנוכח מרד השטן (שמ’ ל”ד:6; איוב ב’:2–6). מדוע החליט יהוה שיש להניח לזמן לחלוף? מפני שאין הוא רוצה שיושמד איש, אלא ”הוא חפץ... שהכול יחזרו בתשובה” (פט”ב ג’:9). שליטתו העצמית של יהוה מלמדת אותנו שגם אנו צריכים לשקול בקפידה את דברינו ואת צעדינו; אל לנו לנהוג בפזיזות. כשאתה ניצב בפני החלטה חשובה, הקדש לה מספיק זמן ומחשבה כדי שתוכל לפעול בתבונה. התפלל לאלוהים שיעניק לך את החוכמה הדרושה לך כדי לומר או לעשות את הדבר הנכון (תהל’ קמ”א:3). בלהט הרגע קל מאוד לתת דרור לרגשותינו. רובנו התבטאנו או פעלנו בפזיזות ולאחר מכן התחרטנו על כך (מש’ י”ד:29; ט”ו:28; י”ט:2). מ09.17 4 §6, 7