בשנת 607 לפה”ס פלש לירושלים צבא בבלי עצום בפיקודו של המלך נבוכדנאצר השני. המקרא מתאר את מרחץ הדמים שהתחולל: ”ויהרוג [נבוכדנאצר] בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על בחור ובתולה, זקן ויָשֵש. ... וישרפו את בית האלוהים, וינתצו את חומת ירושלים; וכל ארמנותיה שרפו באש, וכל כלי מחמדיה להשחית” ‎(‏דה”ב ל”ו:17,‏ 19‏)‎. תושבי ירושלים לא היו צריכים להיות מופתעים מחורבן העיר. במשך שנים הזהירו נביאי אלוהים את היהודים שהם יינתנו בידי הבבלים אם ימשיכו להפר את תורת אלוהים. יהודים רבים ייפלו בחרב; מי שייוותרו בחיים יצטרכו להעביר את שארית חייהם כגולים בבבל. מ11.16 ד’:1, 2

דרך ”אדם אחד”, אדם הראשון, ’נכנסו אל העולם’ החטא והמוות. לפיכך ”עקב עבירה של אדם אחד מָלַך בגללו המוות”. פאולוס הוסיף ש”שפע החסד” של אלוהים הוענק ”בזכות אדם אחד, ישוע המשיח” ‎(‏רומ’ ה’:12,‏ 15,‏ 17‏)‎. וחסד זה הצמיח תועלת רבה לאנושות. ”בזכות ציותו של אדם אחד [ישוע] ייחשבו רבים לצדיקים”. למעשה, חסד אלוהים יכול להוביל ל”חיי עולם על־ידי ישוע המשיח” ‎(‏רומ’ ה’:19,‏ 21‏)‎. יהוה לא היה חייב לשלוח את בנו לכדור הארץ כקורבן כופר עבור האנושות. בנוסף, בני אדם לא־מושלמים וחוטאים לא היו ראויים למה שעשו אלוהים וישוע כדי לספק את הכופר המאפשר סליחת חטאים. מכאן שהמחילה והתקווה לחיי עולם הן אכן ביטויי חסד שאיננו ראויים להם. עלינו להוקיר עד מאוד את מתת חסד אלוהים ולאפשר לה להשפיע מדי יום על חיינו. מ12.16 א’:1,‏ 6, 7

חשוב שנערוך בחינה עצמית. מדוע? פאולוס כתב:”ההתמקדות בבשר משמעה מוות” ‏‎(‏רומ’ ח’:6‏)‎. זהו עניין כבד משקל, שכן מדובר במוות רוחני כיום ומוות ממשי בעתיד. עם זאת, אין להבין מדברי פאולוס שאדם שמתחיל ’להתמקד בבשר’, סופו יהיה בהכרח מוות. הוא יכול להשתנות. חשוב על האדם הלא־מוסרי מקורינתוס שהלך בעקבות תאוות ה”בשר”, והיה צורך לנדותו. אך הוא יכול היה להשתנות, והוא אכן השתנה. הוא חדל ללכת בעקבות תאוות הבשר ושב אל דרך הישר ‎(‏קור”ב ב’:6–8‏)‎. אם אותו אדם מקורינתוס יכול היה להשתנות, גם משיחי בימינו יכול להשתנות, בייחוד אם הוא לא הרחיק לכת כמוהו. אזהרתו של פאולוס מפני התוצאה הסופית הנובעת מ”ההתמקדות בבשר” צריכה להניע את המשיחיים לערוך את השינויים הנחוצים. מ12.16 ב’:5,‏ 12, 13