יום א׳, 3 ביולי
השליכו [על אלוהים] את כל דאגותיכם, כי הוא דואג לכם (פט״א ה׳:7).
יש אחים ואחיות הסובלים מחרדות עזות, ולכן חשים מתוחים ונבוכים מאוד במצבים חברתיים יומיומיים. הם אולי יתקשו להימצא בקבוצות גדולות, אך הם ממשיכים לנכוח באסיפות הקהילה ובכינוסים. אף־על־פי שהם מתקשים לדבר עם זרים, הם משוחחים עם אנשים בשירות השדה. אם זה המקרה שלך, היה בטוח שאינך לבד. רבים נאבקים במצבים דומים. זכור שיהוה מרוצה מהמאמצים שאתה עושה בלב ונפש. העובדה שלא אמרת נואש היא ראיה לכך שהוא מברך אותך ומעניק לך את הכוח הדרוש לך (פיל׳ ד׳:6, 7). אם אתה משרת את יהוה חרף מגבלות גופניות או רגשיות, אתה יכול להיות בטוח שיהוה שבע רצון ממך. לרבים מאיתנו יש מגבלות בריאותיות, ובכל זאת אנחנו מחזיקים מעמד (קור״ב ד׳:16). תודות לעזרתו של יהוה כולנו נרוץ עד לקו הסיום! מ20.04 31 §20, 21
יום ב׳, 4 ביולי
תכונותיו הסמויות מן העין... נראות בבירור... באמצעות הדברים שנבראו (רומ׳ א׳:20).
חוכמת אלוהים נראית בבירור באופן שבו הוא יצר את מעוננו, כדור הארץ (עב׳ ג׳:4). כדור הארץ הוא ייחודי מפני שיש בו כל התנאים החיוניים לקיום חיי אדם. במובנים מסוימים החלל הוא כמו אוקיינוס אינסופי וכדור הארץ הוא כמו סירה הצפה במימיו. אולם קיימים הבדלים משמעותיים בין סירה מעשה ידי אדם עמוסת נוסעים לבין כדור הארץ. לדוגמה, למשך כמה זמן ישרדו נוסעי הסירה אם יהיה עליהם לייצר בעצמם חמצן, מזון ומים, ואם לא יוכלו להשליך ממנה את חומרי הפסולת? הנוסעים ימותו תוך זמן קצר. בניגוד לכך, כדור הארץ מכלכל מיליארדי יצורים חיים. הוא מייצר את כל החמצן, המזון והמים הנחוצים לנו ואינו מתרוקן מחומרים חיוניים אלה. האשפה שלו אינה מושלכת אל החלל החיצון, והוא בכל זאת עדיין ממשיך להיות מקום יפהפה וראוי למגורים. כיצד זה מתאפשר? יהוה תכנן את כדור הארץ עם היכולת למחזר את משאביו. מ20.05 20 §3, 4
יום ג׳, 5 ביולי
לא מות תמותו (בר׳ ג׳:4).
השטן למעשה אמר לחוה שיהוה שקרן. כך הפך השטן למשמיץ. חוה הוטעתה כליל — היא האמינה לשטן (טימ״א ב׳:14). היא בטחה בו יותר מאשר ביהוה. הדבר הכשיר את הקרקע עבורה להחליט את ההחלטה הגרועה ביותר — להמרות את פי יהוה. היא אכלה מהפרי שיהוה אסר עליה לאכול, ובהמשך נתנה ממנו לאדם (בר׳ ג׳:6). חשוב לרגע על מה שחוה הייתה צריכה לומר לשטן. תאר לעצמך שהיא הייתה אומרת משהו כמו: ”אני לא יודעת מי אתה, אבל אני מכירה את אבי, יהוה, ואני אוהבת אותו ובוטחת בו. הוא העניק לאדם ולי את כל מה שיש לנו. איך אתה מעז לומר משהו רע עליו? הסתלק!” עד כמה ודאי היה שמח יהוה אילו היה שומע מילים נאמנות כאלה מפי בת אוהבת! (מש׳ כ״ז:11) אולם חוה לא רחשה אהבה נאמנה ליהוה, וגם אדם לא גילה תכונה זו. מאחר שאדם וחוה לא רחשו לאביהם אהבה כזו, הם לא הגנו על שמו מפני השמצה. מ20.06 4 §10, 11