יום ד׳, 14 באוקטובר
פיליפוס... ירד אל העיר שומרון והחל לבשר להם על המשיח (מה״ש ח׳:5).
פיליפוס המבשר הוא דוגמה מצוינת לאדם שנותר ממוקד בשירותו חרף נסיבות משתנות. בירושלים פרץ גל של רדיפות לאחר סקילתו של סטפנוס. באותה עת נהנה פיליפוס מזכות שירות חדשה (מה״ש ו׳:1–6). אך כאשר נפוצו תלמידי המשיח, פיליפוס לא היה יכול לשבת בחוסר מעש. הוא הלך לבשר בשומרון, עיר שכמעט ולא הושמעה בה הבשורה הטובה באותם ימים (מתי י׳:5; מה״ש ח׳:1). פיליפוס היה מוכן ללכת לכל מקום שאליו תוביל אותו רוח אלוהים, לכן השתמש בו יהוה כדי לבשר בשטחים חדשים. גישתו שהעידה על אי־משוא פנים ודאי הייתה מרעננת בעיני השומרונים, שהיו רגילים ליחס מבזה מצד היהודים. אין פלא ש”כל ההמונים שתו בצמא את דבריו” (מה״ש ח׳:6–8). חרף נסיבותיו המשתנות נותר פיליפוס ממוקד בשירותו, וכתוצאה מכך יהוה הרעיף ברכות עליו ועל משפחתו (מה״ש כ״א:8, 9). מ18.10 30 §14–16
יום ה׳, 15 באוקטובר
הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים (עב׳ י׳:24).
פעם אחת, כשהיה ישוע באזור דקפוליס, ”הביאו אליו איש חירש שהתקשה בדיבור” (מר׳ ז׳:31–35). במקום לרפא אותו בפומבי, ישוע ”לקח אותו הצידה” ורק אז ריפא אותו. מדוע? נכותו של האיש אולי גרמה לו לחוש לא בנוח בקרב קהל רב. ייתכן שישוע הבחין בכך, ולכן ריפא אותו ביחידות. כמובן, איננו יכולים לחולל ניסי ריפוי. אבל אנו יכולים להתחשב בצורכיהם וברגשותיהם של אחינו לאמונה, וזוהי גם חובתנו. ישוע הבין כיצד הרגיש אותו חירש ונהג בו בהתחשבות. באותו אופן, עלינו לגלות התחשבות בקשישים ובמוגבלים. מאפיינה העיקרי של הקהילה המשיחית הוא אהבה, ולא יעילות (יוח׳ י״ג:34, 35). אהבה זו מניעה אותנו לעשות כל מאמץ לסייע למבוגרים ולבעלי מוגבלויות לנכוח באסיפות המשיחיות ולבשר את הבשורה הטובה. אנו עושים זאת גם אם אין ביכולתם לעשות הרבה (מתי י״ג:23). מ18.09 29, 30 §7, 8
יום ו׳, 16 באוקטובר
על כל אחד מאיתנו לדאוג לטובת רעהו כדי שרעהו ייבנה (רומ׳ ט״ו:2).
בעיני יהוה ובעיני ישוע, אשר סיפק את קורבן הכופר, כל אחד ואחד מכבשיו של יהוה יקר לאין ערוך (גל׳ ב׳:20). אנו אוהבים את אחינו ואחיותינו הרוחניים מעומק ליבנו, ורוצים לדאוג להם ברכות ובאהבה. על מנת להיות מקור רענון, ”נחתור נא אל דברים המביאים לידי שלום ואל דברים המסייעים לנו לבנות איש את רעהו” (רומ׳ י״ד:19). כולנו מצפים בכיליון עיניים לעת שבה, בגן העדן העתיד לבוא, לעולם לא תהיה לנו עוד סיבה לחוש רפיון ידיים. חולי, מלחמות, רדיפות, סכסוכים משפחתיים, אכזבות והמוות הנובע מהחטא התורשתי לא יהיו עוד. בחלוף אלף השנים תגיע האנושות לידי שלמות. מי שיעברו את המבחן הסופי יאומצו כבניו הארציים של יהוה אלוהים ויזכו ”בחירותם המפוארת של ילדי אלוהים” (רומ׳ ח׳:21). הבה נמשיך כולנו לגלות אהבה הבונה אחרים ולסייע איש לרעהו להשיג גמול משמח זה. מ18.09 14 §10; 16 §18