יש לעשות יותר מאשר רק לומר לילדיך מה טוב ומה רע.‏ מוטב גם לעזור להם להרהר בשאלות כמו:‏ ’‏מדוע המקרא אוסר על דברים הקוסמים לבָּשׂר?‏ מה משכנע אותי שאמות המידה המקראיות תמיד לטובתי?‏’‏ ‎(‏יש’‏ מ”ח:‏17,‏ 18‏)‎‏ יש לעזור לילד המביע את רצונו להיטבל לחשוב על נושא נוסף – מה הוא חש באשר לאחריות הנלווית להחלטה להיות משיחי?‏ מה הם היתרונות?‏ מהו המחיר?‏ וכיצד היתרונות עולים בהרבה על המחיר?‏ ‎(‏מר’‏ י’‏:‏29,‏ 30‏)‎‏ אלו הם נושאים שקרוב לוודאי יעלו על הפרק לאחר הטבילה.‏ לכן חיוני לשקול בכובד ראש את הנושאים הללו לפני שנוקטים צעד רציני זה.‏ כאשר עוזרים לילדים לחשוב לעומק על כך,‏ סביר להניח שהם ישתכנעו באופן אישי שאמות המידה המקראיות פועלות תמיד לטובתם המרבית.‏ מ17.‏12 21 §14,‏ 15

רבים מכם,‏ אחים ואחיות יקרים,‏ מתמודדים עם מחלות קשות.‏ אחרים,‏ אף שהגיעו גם הם לגיל מבוגר,‏ דואגים לקרוביהם הקשישים.‏ יש המתקשים לספק לבני משפחתם את צורכי המחיה הבסיסיים,‏ על אחת כמה וכמה מותרות.‏ כמו כן,‏ אנו יודעים שרבים אינם מתמודדים רק עם בעיה אחת,‏ אלא עם כמה בעיות בו־זמנית.‏ אם יהוה מתעניין באופן אישי ביצירות כפיו הדוממות,‏ תאר לעצמך מה הוא חש כלפיך – שהרי אינך משרת אותו מפני שאתה מתוכנת לעשות כן,‏ אלא מפני שאתה אוהב אותו ‎(‏תהל’‏ י”ט:‏2,‏ 4,‏ 15‏)‎‏.‏ אבינו היקר מכיר אותך לעומק,‏ והוא ’‏מונה אפילו את כל שערות ראשך’‏ ‎(‏מתי י’‏:‏30‏)‎‏.‏ כמו כן,‏ משורר התהלים מבטיח לנו:‏ ”יודע יהוה ימי תמימים”,‏ כלומר הוא מודע למה שעובר עליהם ‎(‏תהל’‏ ל”ז:‏18‏)‎‏.‏ יהוה שם לב לניסיונות שאתה חווה ויכול לנסוך בך כוח להחזיק מעמד בכל אחד מהם.‏ מ18.‏01 7 §1‏;‏ 8 §4

פטרוס הקים את טביתא לתחייה.‏ נס זה היה כה מרשים ש”רבים החלו להאמין באדון”.‏ הם יכלו להעיד על האדון,‏ ובמיוחד על יכולתו של יהוה להקים את המתים ‎(‏מה”ש ט’‏:‏36–42‏)‎‏.‏ אחרים היו עדי־ראייה למקרה תחייה נוסף.‏ באחד המקרים נכח השליח פאולוס באסיפה שנערכה בחדר עליון בטרואס,‏ צפון מערב טורקיה של ימינו.‏ פאולוס נאם עד חצות.‏ בחור צעיר ששמו אֶוְטִיכוֹס ישב על אדן החלון והקשיב לנאומו.‏ הבחור נרדם ונפל ארצה מהקומה השלישית.‏ ייתכן שהראשון שהגיע אליו היה הרופא לוקס,‏ אשר אבחן כי אווטיכוס לא רק נפצע ואיבד את ההכרה – הוא מת!‏ פאולוס ירד למטה,‏ חיבק את המת והדהים את הנוכחים באמרו:‏ ”נפשו בו”!‏ מה רבה ההשפעה שהייתה לכך על עדי־הראייה.‏ הם ידעו את העובדות והבינו שהתרחשה תחייה,‏ ולכן ”התנחמו מאוד” ‎(‏מה”ש כ’‏:‏7–12‏)‎‏.‏ מ17.‏12 5 §10,‏ 11