ישוע — חייו ושליחותו
תלמידים רבים חדלו לנהות אחרי ישוע
ישוע לימד בבית־הכנסת בכפר־נחום על היותו ’לחם מן השמים’. נאומו היווה, ככל הנראה, המשך לשיחה שהחלה עם האנשים שאיתרו אותו בשובם מעברה המזרחי של הכנרת, שם אכלו מכיכרות הלחם והדגים שהוא סיפק להם בדרך־נס.
בהמשך דבריו, אמר ישוע: ”והלחם אשר אתן הריהו בשרי בעד חייו של העולם”. כשנתיים קודם־לכן, באביב של שנת 30 לספירה, אמר ישוע כבר לנקדימון שאלהים כה אהב את העולם עד כי שלח את בנו כגואל או מושיע. כך גילה ישוע למאזיניו שכל אחד מקרב עולם האנושות שיאכל — באופן סימלי, כמובן — מבשרו, על־ידי גילוי אמונה בקרבן־הכופר שעתיד היה להגיש, יוכל לזכות בחיי־נצח.
ברם, דברי ישוע היוו מכשול לאנשים. ”איך יכול זה לתת לנו את בשרו לאכול?” שאלו. ישוע היה מעוניין שמאזיניו יבינו שאכילת בשרו תיעשה באופן סימלי, לכן, על־מנת להמחיש זאת, אמר דבר נוסף, דבר דוחה עוד יותר אילו התייחסו לזה פשוטו כמשמעו.
”אם לא תאכלו את בשר בן־האדם ולא תשתו את דמו”, הצהיר ישוע, ”אין לכם חיים בקרבכם. האוכל את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי עולם ואני אקים אותו ביום האחרון, כי בשרי הוא מאכל אמיתי ודמי הוא משקה אמיתי. האוכל את בשרי ושותה את דמי שוכן בי ואני בו”.
אמת, אילו ישוע היה מעודד כאן קניבליזם, היתה הוראתו נשמעת פוגעת ביותר. אך, ברור שישוע לא דיבר על אכילת בשר או שתיית דם באופן ממשי. הוא פשוט הדגיש שכל המקבלים חיי־עולם חייבים לגלות אמונה בקרבן־הכופר שעתיד היה להקריב, כלומר, את גופו האנושי המושלם ואת דמו מכלכל־החיים שיישפך. אולם, אפילו מבין אלה שנהו אחריו היו רבים שלא ניסו להבין את הוראתו, ולכן הצהירו: ”קשה הדבר הזה; מי יכול לשמוע אותו?”
בידעו שרבים מתלמידיו רטנו נגדו, אמר ישוע: ”האם זה מכשיל אתכם? ומה אם תראו את בן־האדם עולה אל אשר היה שם בראשונה? ... הדברים שדיברתי אליכם רוח הם וחיים. אך יש אנשים מכם שאינם מאמינים”.
ישוע המשיך ואמר: ”על כן אמרתי לכם שאין איש יכול לבוא אלי אלא אם כן ניתן לו מאת האב”. כששמעו זאת, נסוגו רבים מתלמידיו וחדלו לנהות אחריו. אזי ישוע פנה אל שנים־עשר השליחים, ושאל: ”שמא גם אתם רוצים ללכת?”
השיב פטרוס: ”אדוננו, אל מי נלך? דברי חיי עולם עימך. ואנחנו האמנּו וידענו שאתה קדוש האלהים”. איזו דוגמה נאותה של נאמנות, גם אם פטרוס ושאר השליחים לא הבינו במלואה את משמעות הוראתו של ישוע בעניין זה!
על־אף היותו שבע־רצון מתשובתו של פטרוס, ציין ישוע: ”הרי אני בחרתי אתכם, השנים־עשר, ואחד מכם שטן”. הוא דיבר על יהודה איש־קריות. יתכן שבשלב זה ישוע הבחין כבר אצל יהודה ניצנים לקו־פעולה מוטעה.
ישוע איכזב זה לא מכבר את האנשים בסירובו לנסיונותיהם להמליכו למלך, וייתכן שסברו, ’כיצד יכול איש זה להיות המשיח, אם הוא אינו נוטל לידיו את המעמד המיועד למשיח?’ מקרה זה היה אף הוא טרי בזכרונם. יוחנן ו׳:51–71; ג׳:16.
(מקור המאמר: 1987/10/15)
◆ למען מי נתן ישוע את בשרו, וכיצד הללו ’אוכלים את בשרו’?
◆ אילו דברים נוספים שאמר ישוע זיעזעו את האנשים, אך מה המחיש כאן?
◆ לאחר שרבים נטשו את ישוע, מה היתה תגובתו של פטרוס?