שמור על אחדות באחרית ימים זו
”התנהגו כראוי לבשורת המשיח... [כאשר] עומדים אתם ברוח אחת ונלחמים בלב אחד בעד אמונת הבשורה” (פיליפים א׳:27).
1. איזה ניגוד קיים בין עדי־יהוה ובין העולם?
זוהי ”אחרית הימים”. אין ספק, ’הזמנים הקשים’ הם כעת (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). ב”עת קץ” זו, שבה שורר אי־שקט בחברה האנושית, עדי־יהוה עומדים בניגוד גמור לכך, בהיותם בולטים בגין השלום והאחדות שבקרבם (דניאל י״ב:4). אך כל פרט המשתייך למשפחה הכלל־עולמית של עובדי יהוה נקרא לעמול כדי לשמור על אחדות זו.
2. מה אמר פאולוס לגבי שמירה על אחדות, ואיזו שאלה נבחן?
2 השליח פאולוס עודד את אחיו המשיחיים לשמור על אחדות. הוא כתב: ”התנהגו כראוי לבשורת המשיח, למען אשמע עליכם — אם בבואי לראותכם, אם בהיותי רחוק מכם — כי עומדים אתם ברוח אחת ונלחמים בלב אחד בעד אמונת הבשורה, ואינכם פוחדים כלל מפני המתנגדים, דבר אשר להם הוא אות לאבדון ולכם אות לישועה, וזאת מאת האלוהים” (פיליפים א׳:27, 28). דברי פאולוס מראים בבירור שאנו חייבים לעמול בצוותא כמשיחיים. אם כן, מה יעזור לנו לשמור על אחדותנו המשיחית בעתות מבחן אלה?
היכנע לרצון אלוהים
3. מתי וכיצד לראשונה נעשו גויים ערלים לתלמידי המשיח?
3 דרך אחת לשמור על אחדותנו היא להיכנע לרצון אלוהים בכל עת. אפשר שיידרש תיקון באורח־החשיבה שלנו. תן דעתך לתלמידיו הראשונים של ישוע המשיח ממוצא יהודי. כאשר השליח פטרוס בישר לראשונה לגויים הערלים בשנת 36 לספירה, אלוהים שפך את רוח־הקודש על נוכרים אלה, והם נטבלו (מעשי־השליחים פרק י׳). עד אותה עת, רק יהודים, גֵרים ושומרונים נעשו לתלמידיו של ישוע המשיח (מעשי־השליחים ח׳:4–8, 26–38).
4. לאחר שהסביר את שהתרחש במקרה של קורנליוס, מה אמר פטרוס, ואיזה מבחן אמונה היווה הדבר לתלמידי ישוע ממוצא יהודי?
4 כאשר נודע לשליחים ולאחים אחרים בירושלים כי קורנליוס ונוכרים אחרים חבקו את המשיחיות, הם התעניינו לשמוע את דיווח פטרוס. לאחר שהסביר את שהתרחש במקרה של קורנליוס ושל נוכרים מאמינים אחרים, חתם השליח במילים: ”ובכן, אם אלוהים נתן להם [למאמינים מקרב הגויים] את אותה המתנה [מתנת רוח־הקודש] כמו שנתן לנו [היהודים], המאמינים באדון ישוע המשיח, מי אני שאוכל לעצור בעד אלוהים?” (מעשי־השליחים י״א:1–17) הדבר היווה מבחן לתלמידי ישוע המשיח ממוצא יהודי. האם ייכנעו לרצון אלוהים ויקבלו את המאמינים מקרב הגויים כאחיהם לאמונה? או שמא תופר אחדותם של משרתי יהוה עלי־אדמות?
5. כיצד השליחים והאחים האחרים הגיבו לעובדה שאלוהים נתן לגויים לחזור בתשובה, ומה נוכל ללמוד מגישה זו?
5 הכתוב אומר: ”כשומעם זאת [השליחים והאחים האחרים] לא השיבו דבר, אלא נתנו כבוד לאלוהים באומרם: ’אכן גם לגויים נתן אלוהים לחזור בתשובה אלי חיים’” (מעשי־השליחים י״א:18). גישה זו שמרה על אחדותם של תלמידי ישוע ואף תרמה לה. בתוך פרק זמן קצר בלבד, פעילות ההטפה צברה תאוצה בקרב הגויים, ויהוה בירך פעילויות אלה. גם באשר לנו, עלינו להיענות כאשר נדרש מאיתנו שיתוף־פעולה בקשר לייסוד קהילה חדשה או כאשר נערך תיקון תיאוקרטי כלשהו בהדרכתה של רוח־הקודש של אלוהים. שיתוף־הפעולה שלנו בלב שלם ישא חן בעיני יהוה ויעזור לנו לשמור על אחדותנו באחרית ימים זו.
דבוק באמת
6. כיצד האמת משפיעה על אחדות עובדי יהוה?
6 כחברים במשפחת עובדי יהוה, אנו שומרים על אחדות משום שכולנו ”לימודי יהוה” וכולנו מחזיקים באמיתו הנגלית (יוחנן ו׳:45; תהלים מ״ג:3). מאחר שעיקרי־האמונה שלנו מבוססים על דבר־אלוהים, כולנו תמימי דעים במוצא פינו. אנו מקבלים בשמחה את המזון הרוחני שיהוה מספק לנו באמצעות ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל׳). אחידות זו של עיקרי־האמונה עוזרת לנו לשמור על אחדותנו בכל רחבי העולם.
7. אם אנו אישית מתקשים להבין נקודה מסוימת, מה עלינו לעשות, ומה אל לנו לעשות?
7 ומה אם אנו אישית מתקשים להבין או לקבל נקודה מסוימת? עלינו להתפלל לקבלת חוכמה ולערוך מחקר בכתבי־הקודש ובפרסומים המשיחיים (משלי ב׳:4, 5; יעקב א׳:5–8). דיון בנושא עם זקן־קהילה עשוי להועיל. אם למרות זאת, הנקודה עדיין בלתי מובנת לנו, עדיף להניח לעניין. אולי יתפרסם מידע נוסף בנושא, ואז הבנתנו תעמיק. אך זה יהא פסול מצדנו לנסות לשכנע אחרים בקהילה לקבל את דעתנו השונה. הדבר לא יתרום לשמירה על האחדות, אלא יזרע פילוג. עד כמה ניטיב לעשות אם נמשיך ’להתהלך באמת’ ונעודד את הזולת לעשות כן! (יוחנן ג׳. 4).
8. מהי הגישה ההולמת כלפי האמת?
8 פאולוס אמר במאה הראשונה: ”עכשיו רואים אנו במראה, במעורפל, אבל אז — פנים אל פנים. עכשיו ידיעתי חלקית, אבל אז אכיר כדרך שגם אני מוכר” (קורינתים א׳. י״ג:12). אף שהמשיחיים הקדומים לא הבינו את כל הפרטים, הם נשארו מאוחדים. כיום, יש לנו הבנה ברורה בהרבה על מטרות יהוה ועל דבר האמת שלו. לכן הבה נהיה אסירי־תודה על האמת שקיבלנו באמצעות ”העבד הנאמן”. כמו־כן, הבה נכיר טובה על שיהוה מנחה אותנו באמצעות ארגונו. אף שלא תמיד היה לנו ידע באותה מידה, לא רעבנו ולא צמאנו מבחינה רוחנית. תחת זאת, רוענו, יהוה, שמר על אחדותנו ודאג לנו (תהלים כ״ג:1–3).
השתמש בלשונך כראוי!
9. כיצד ניתן להשתמש בלשון כדי לתרום לאחדות?
9 דרך חשובה התורמת לאחדות ולרוח האחווה היא שימוש בלשון כדי לעודד את הזולת. האיגרת שיישבה את המחלוקת בנושא המילה, ושנשלחה מאת הגוף המנהל במאה הראשונה, היתה מקור עידוד. לאחר שהתלמידים מקרב הגויים באנטיוכיה קראו אותה, הם ”נתמלאו שמחה על העידוד”. יהודה וסילא, שנשלחו מירושלים ובידיהם האיגרת, ”עודדו אותם [את האחים] במילים רבות וחיזקו אותם”. אין ספק, שגם נוכחותם של פאולוס ובר־נבא עודדה וחיזקה אחים לאמונה באנטיוכיה (מעשי־השליחים ט״ו:1–3, 23–32). גם אנו יכולים לנהוג כך אם נתכנס באסיפות המשיחיות ו”נעודד איש את רעהו” בנוכחותנו ובתשובותינו הבונות (עברים י׳:24, 25).
10. כדי לשמור על האחדות, מה ייעשה אולי במקרה של גידוף?
10 אולם, שימוש פסול בלשון עלול להפר את אחדותנו. ”הלשון איבר קטן היא, ומדברת גדולות”, כתב התלמיד יעקב. ”ראו איזו אש קטנה מבעירה יער גדול!” (יעקב ג׳:5) יהוה שונא את משלחי המדנים (משלי ו׳:16–19). דיבור מעין זה עלול לגרום לפילוג. אם כן, מה ייעשה במקרה של גידוף, היינו נאצה או הטחת עלבונות? זקני־הקהילה ישתדלו לעזור לחוטא. אך יש לנדות מגדף שאינו מגלה חרטה, וזאת כדי לשמור על השלום, הסדר והאחדות שבקהילה. פאולוס הרי כתב: ”לא להתערב עם מי שנקרא ’אח’ והוא... מגדף... אף אל תסבו לאכול עם איש כזה” (קורינתים א׳. ה׳:11).
11. מדוע ענווה חשובה במקרה שאמרנו דבר־מה שיצר מתח בינינו ובין אח לאמונה?
11 ריסון הלשון עוזר לנו לשמור על האחדות (יעקב ג׳:10–18). אך נניח שדבר־מה שאמרנו יצר מתח בינינו ובין אח משיחי. האין זה הולם לנקוט יוזמה כדי להתרצות לאחינו ולהתנצל במידת הצורך? (מתי ה׳:23, 24) אמת, לשם כך דרושות ענווה ונמיכות־רוח, אך פטרוס כתב: ”חיגרו כולכם נמיכות רוח איש כלפי רעהו, כי אלוהים ללצים הוא־יליץ ולענווים יתן־חן” (פטרוס א׳. ה׳:5). ענווה תניענו ’לרדוף שלום’ עם אחינו, להודות במשגינו ולהתנצל כראוי. הדבר עוזר לשמור על אחדות משפחתו של יהוה (פטרוס א׳. ג׳:10, 11).
12. כיצד נוכל להשתמש בלשון כדי לתרום לאחדות עובדי יהוה ולשמור עליה?
12 אנו יכולים לתרום לרוח המשפחתית בקרב החברים בארגון יהוה אם נשתמש בלשוננו כראוי. מאחר שכך נהג פאולוס, הוא יכול היה להזכיר לתסלוניקים: ”ויודעים אתם כי כאב אל בניו דיברנו דברי מוסר ועידוד אל כל אחד ואחד מכם, והעידונו בכם להתהלך כראוי לפני אלוהים” (תסלוניקים א׳. ב׳:11, 12). מאחר שפאולוס הציב דוגמה טובה בנושא, הוא יכול היה לעודד את אחיו המשיחיים ’לעודד את הנכאים’ (תסלוניקים א׳. ה׳:14). חשוב עד כמה ניטיב לעשות אם נשתמש בלשוננו כדי לנחם, לעודד ולבנות את הזולת. אכן, ”דבר בעתו מה טוב!” (משלי ט״ו:23) יתר על כן, דיבור מעין זה תורם לאחדות משרתי יהוה ושומר עליה.
הייה סלחן!
13. מדוע עלינו להיות סלחנים?
13 אם ברצוננו לשמור על האחדות המשיחית, חיוני שנסלח לפוגע שהתנצל בפנינו. וכמה פעמים עלינו לסלוח? ישוע אמר לפטרוס: ”אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע” (מתי י״ח:22). אם איננו סלחנים, אנו מזיקים לעצמנו. הכיצד? ובכן, איבה ונטירת טינה יגזלו מאיתנו את שלוות נפשנו. כמו־כן, אם אנו ידועים בדרכינו האכזריות והבלתי סלחניות, אנו עלולים להביא על עצמנו חרם (משלי י״א:17). נטירת טינה אינה נושאת חן בעיני אלוהים ועלולה להוביל לחטא חמור (ויקרא י״ט:18). זכור כי ראש יוחנן המטביל נכרת בעטייה של מזימה שחרשה הורודיה המרושעת, אשר ”שנאה אותו” (מרקוס ו׳:19–28).
14. (א) מה מלמדנו הכתוב במתי ו׳:14, 15 לגבי הסלחנות? (ב) האם עלינו תמיד להמתין להתנצלות כדי לסלוח למישהו?
14 התפילה לדוגמה של ישוע כוללת מילים אלה: ”סלח לנו על חטאינו, כי גם אנחנו סולחים לכל החוטאים לנו” (לוקס י״א:4). אם איננו סולחים, אנו מסתכנים בכך שיבוא היום ויהוה אלוהים לא יסלח עוד על חטאינו, שהרי ישוע אמר: ”אם תסלחו לבני אדם על חטאותיהם, גם אביכם שבשמים יסלח לכם. ואם לא תסלחו לבני אדם, גם אביכם לא יסלח לכם על חטאותיכם” (מתי ו׳:14, 15). אם אנו באמת רוצים לשמור על האחדות במשפחת עובדי יהוה, אזי נהיה סלחנים, אולי בכך שפשוט נשכח עלבון שנבע מחוסר מחשבה, ללא כל כוונת זדון. פאולוס אמר: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם” (קולוסים ג׳:13). בהיותנו סלחנים, נסייע לשמור על האחדות היקרה השוררת בארגון יהוה.
אחדות והחלטות אישיות
15. מה עוזר לעובדי יהוה לשמור על אחדותם בשעת החלטת החלטות אישיות?
15 אלוהים חנן אותנו בחופש בחירה, ובזכות והאחריות להחליט החלטות אישיות (דברים ל׳:19, 20; גלטים ו׳:5). עם זאת, אנו מסוגלים לשמור על אחדותנו מאחר שאנו מקיימים את חוקי המקרא ועקרונותיו. אנו מביאים אותם בחשבון בשעת החלטת החלטות אישיות (מעשי־השליחים ה׳:29; יוחנן א׳. ה׳:3). נניח שמתעוררת שאלה בנוגע לניטרליות. על סמך ידע מקראי, אנו יכולים להחליט החלטה אישית בכך שנזכור ש’איננו חלק מן העולם’ וש’כיתתנו חרבותינו לאִתים וחניתותינו למזמרות’ (יוחנן י״ז:16, ע״ח; ישעיהו ב׳:2–4). בדומה לכך, כאשר אנו חייבים להחליט החלטה אישית לגבי יחסינו עם המדינה, נבחן את דברי המקרא ’לתת לאלוהים את אשר לאלוהים’, בשעה שאנו נכנעים ”לרשויות השלטון” בנושאים חילוניים (לוקס כ׳:25; רומים י״ג:1–7; טיטוס ג׳:1, 2). התחשבות בחוקי המקרא ובעקרונותיו בשעת קבלת החלטות אישיות אכן עוזרת לשמור על אחדותנו המשיחית.
16. כיצד נוכל לתרום לשמירת האחדות, כאשר אנו מחליטים החלטות שהמקרא אינו תומך בהן ואינו פוסל אותן? תן דוגמה.
16 ביכולתנו לתרום לשמירת האחדות המשיחית גם כאשר אנו מחליטים החלטה אישית לגמרי, שהמקרא אינו תומך בה ואינו פוסל אותה. כיצד? בכך שנגלה דאגה אוהבת לזולת העלול להיות מושפע מהחלטתנו. לדוגמה: בקהילת קורינתוס הקדומה התעוררה שאלה בנושא הבשר שהוקרב לאלילים. מובן שנאסר על המשיחי להשתתף בטקס אלילי. אך לא היה זה חטא לאכול שאריות של בשר, שדמו נשפך כראוי ואשר נמכר בשוק (מעשי־השליחים ט״ו:28, 29; קורינתים א׳. י׳:25). למרות זאת, מצפונם של משיחיים אחדים הציק להם בעניין אכילת בשר זה. לכן פאולוס הפציר במשיחיים האחרים להימנע מלהכשילם. למעשה, הוא כתב: ”אם מאכל הוא מכשול לאחי, לא אוכל בשר לעולם למען לא אכשיל את אחי” (קורינתים א׳. ח׳:13). לכן, גם אם אין מדובר בחוק או בעיקרון מקראי כלשהו, עד כמה יעיד הדבר על אהבה אם נתחשב באחרים בשעת החלטת החלטות אישיות היכולות להשפיע על אחדות משפחתו של אלוהים!
17. מה מומלץ לעשות כאשר אנו צריכים להחליט החלטות אישיות?
17 אם איננו בטוחים איזה קו־פעולה לנקוט, מן התבונה לבחור דרך המניחה לנו לשמור על מצפון נקי, ועל הזולת לכבד את החלטתנו (רומים י״ד:10–12). כמובן, כאשר אנו צריכים להחליט החלטה אישית, עלינו לבקש הדרכה מיהוה באמצעות תפילה. בדומה למחבר התהלים, נוכל להתפלל בביטחון: ”הטה אלַי אוזנך... כי סלעי ומצודתי אתה; ולמען שמך תנחני ותנהלני” (תהלים ל״א:3, 4).
שמור תמיד על אחדות משיחית
18. כיצד פאולוס המחיש את אחדות הקהילה המשיחית?
18 בקורינתים א׳. פרק י״ב, פאולוס הזכיר את גוף האדם כדי להמחיש את אחדות הקהילה המשיחית. הוא הבליט את תלותם ההדדית של האיברים ואת חשיבותם. ”אילו היו כולם איבר אחד, איפה הגוף?” שאל פאולוס. ”והנה יש איברים רבים, אך גוף אחד. העין לא תוכל לומר אל היד: ’אין לי צורך בך’; גם הראש לא יוכל לומר אל הרגליים: ’אין לי צורך בכן’” (קורינתים א׳. י״ב:19–21). בדומה לכך, לא כל אחד במשפחת עובדי יהוה ממלא אותו תפקיד. עם זאת, אנו מאוחדים וזקוקים זה לזה.
19. כיצד נוכל להפיק תועלת מהאמצעים הרוחניים שאלוהים מספק לנו, ומה אמר בנושא אח קשיש?
19 כשם שהגוף זקוק למזון, לטיפול ולהכוונה, כן גם אנו זקוקים לאמצעים הרוחניים שאלוהים מספק לנו באמצעות דברו, רוחו וארגונו. כדי להפיק תועלת מאמצעים אלה, עלינו להשתייך למשפחתו הארצית של יהוה. לאחר שנים רבות בשירות אלוהים, כתב אח אחד: ”אני כה אסיר־תודה שאני חי בידיעה על מטרות יהוה החל מאותם ימים ראשונים, זמן קצר לפני שנת 1914, כאשר האמת לא היתה כה ברורה... ועד לעצם היום הזה, כשהאמת זורחת כשמש בצהריים. אם היה דבר שנחשב לחשוב ביותר עבורי, הרי שמדובר בשמירה על קרבה לארגונו הגלוי לעין של יהוה. ניסיון העבר שלי לימדני עד כמה אין זה בטוח להסתמך על חשיבה אנושית. ברגע שגיבשתי דעה נחושה בנידון, גמרתי אומר לדבוק בארגון הנאמן. וָלא, איך אוכל לזכות לחסד יהוה ולברכתו?”
20. מה עלינו להיות נחושים בדעתנו לעשות לגבי אחדותנו כמשרתי יהוה?
20 יהוה קורא לעמו לצאת מחשכת העולם ומפילוגיו (פטרוס א׳. ב׳:9). הוא הביאנו אל האחדות המבורכת עימו ועם אחינו לאמונה. אחדות זו תשרור בסדר־הדברים החדש הכה קרוב. לפיכך, באחרית ימים זו, הבה נמשיך ’ללבוש אהבה’ ונעשה כל שביכולתנו לתרום לאחדותנו היקרה ולשמור עליה (קולוסים ג׳:14, ע״ח).
כיצד תשיב?
◻ מדוע עשיית רצון אלוהים ודבקות באמיתו יכולות לעזור לנו לשמור על אחדות?
◻ מה הקשר בין אחדות ובין שימוש הולם בלשון?
◻ מה כרוך בהיותנו סלחנים?
◻ כיצד נוכל לשמור על האחדות בשעת החלטת החלטות אישיות?
◻ מדוע יש לשמור על אחדות משיחית?
[תמונה בעמוד 16]
כשם שרועה זה שומר על ליכודו של עדרו, כך יהוה שומר על אחדות עמו
[תמונות בעמוד 18]
על־ידי התנצלותנו בענווה כאשר אנו פוגעים במישהו, אנו עוזרים לתרום לאחדות