יום א׳, 30 באוגוסט
קרוב יהוה לשבורי הלב (תהל׳ ל״ד:18).
גם אם אחרים נהגו בך ביד קשה, תוכל להיות בטוח שיהוה אוהב אותך ומעריך אותך. אם אתה מרגיש כך, זכור שיהוה ראה את הדברים הטובים שבך ומשך אותך אליו באופן אישי (יוח׳ ו׳:44). אתה יקר לו מאוד ולכן הוא תמיד יהיה מוכן לתמוך בך. דוגמתו של ישוע יכולה ללמד אותנו רבות על רגשותיו של יהוה כלפינו. במהלך שירותו עלי אדמות, ישוע נהג בטוב לב במי שנחשבו לנחותים בעיני החברה ונהג בהם בחמלה (מתי ט׳:9–12). למשל, כשאישה שסבלה ממחלה חמורה נגעה בכנף מעילו בתקווה להירפא, ישוע ניחם אותה ושיבח אותה על אמונתה (מר׳ ה׳:25–34). ישוע שיקף בצורה מושלמת את אישיותו של אביו (יוח׳ י״ד:9). לפיכך תוכל להיות בטוח שאתה יקר בעיני יהוה ושהוא שם לב לתכונותיך הטובות, לאמונתך ולאהבתך כלפיו. מ24.10 7 §4–5
יום ב׳, 31 באוגוסט
אסוף נא את דמעותיי בנאדך (תהל׳ נ״ו:8).
במהלך חייו דוד התמודד עם כמה מצבים קשים שגרמו לו להזיל דמעות. רבים שנאו אותו ואפילו חלק מחבריו הקרובים בגדו בו (שמ״א י״ט:10, 11; שמ״ב ט״ו:10–14, 30). באחד מרגעיו הקשים הוא כתב: ”יגעתי באנחתי; כל הלילה מספיג אני את מיטתי בדמעות; אני מציף את ערשי בבכי” (תהל׳ ו׳:6). למרות הקשיים שדוד התמודד איתם, הוא היה משוכנע שיהוה אוהב אותו. הוא אמר: ”ישמע יהוה את קול בכיי” (תהל׳ ו׳:8). המילים בפסוק היומי מציירות בשכלנו תמונה מרגשת של דאגתו העמוקה של יהוה. דוד חש שיהוה כביכול אוסף את דמעותיו ומתעד אותן בספרו. הוא היה בטוח שיהוה מבחין בכאבו וזוכר את כל התלאות שעבר. דוד היה משוכנע שאביו השמימי האוהב לא רק שם לב לבעיותיו, אלא גם מבין איך הן גורמות לו להרגיש. מ24.12 22 §11–12
יום ג׳, 1 בספטמבר
בִּדקו תמיד אם אתם חיים על־פי האמונה (קור״ב י״ג:5).
נדרשים מאיתנו מאמצים לא רק כדי להתקדם מבחינה רוחנית, אלא גם כדי להישאר בוגרים באמונה. לשם כך חיוני שנימנע מביטחון עצמי מופרז (קור״א י׳:12). עלינו ’לבדוק תמיד’ אם אנחנו עדיין ממשיכים להתקדם מבחינה רוחנית. באיגרתו אל הקולוסים שוב הדגיש השליח פאולוס את הצורך להישאר בוגרים מבחינה רוחנית. למרות שהם כבר הפכו למשיחיים בוגרים, פאולוס הזהיר אותם לא ללכת שבי אחרי החשיבה שמקדם העולם (קול׳ ב׳:6–10). פאולוס הזכיר את אֶפַּפְרַס, שכנראה הכיר היטב את חברי הקהילה, וכתב ש”הוא מתפלל למענכם בעוז כדי שלבסוף תוכלו לעמוד שלמים”, כלומר בוגרים (קול׳ ד׳:12). גם פאולוס וגם אפפרס הבינו שכדי לשמור על הבגרות המשיחית יש צורך במאמצים אישיים ובתמיכתו של אלוהים. הם רצו שהמשיחיים בקולוסה יישארו בוגרים רוחנית ויציבים באמונה חרף כל מכשול שיעמוד בדרכם. מ24.04 6 §16–17