יום ד׳, 2 בספטמבר
יהוה איתנו. אל תיראו מפניהם (במ׳ י״ד:9).
יראת יהוה נובעת מאהבתנו העמוקה כלפי יהוה ומונעת מאיתנו לפעול בניגוד לרצונו. אנו משתוקקים להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר כדי שנוכל להיות רצויים בעיניו (מש׳ ב׳:3–6; עב׳ ה׳:14). אם ניתן לפחד מפני בני אדם לגבור על היראה שלנו לאלוהים, אנו עלולים לסטות מהאמת. שים לב לדוגמתם של 12 ראשי השבטים שנשלחו לרגל בארץ המובטחת. עשרה מהמרגלים הניחו לפחד מפני הכנענים לגבור על אהבתם ליהוה. הם אמרו לבני ישראל: ”לא נוכל לעלות נגד העם, כי חזק הוא מאיתנו” (במ׳ י״ג:27–31). מנקודת מבט אנושית, הכנענים באמת היו חזקים יותר. אבל הטענה שבני ישראל אינם מסוגלים להביס את אויביהם השאירה את יהוה מחוץ לתמונה. מ24.07 9 §5–6
יום ה׳, 3 בספטמבר
השופט כל הארץ לא יעשה משפט? (בר׳ י״ח:25).
האם אנו יכולים לסמוך בלב שלם על כל החלטותיו של יהוה, בין שישפוט אדם מסוים למוות ובין שלחיים? אין ספק שכן! כפי שציין אברהם, יהוה הוא ”שופט כל הארץ” הנוהג תמיד בחוכמה וברחמים, וכל פעליו מושלמים. הוא גם לימד את בנו את כל דרכיו והפקיד בידו את הסמכות לשפוט (יוח׳ ה׳:22). הן האב והן הבן יודעים מה טמון בליבו של כל אחד מאיתנו (מתי ט׳:4). על כן אנו בטוחים שכל אדם ואדם יזכה למשפט צדק! לכן נרצה לחזק את ביטחוננו בכך שיהוה תמיד יודע מהו הדבר הנכון לעשות. אנו מכירים בעובדה שאין לנו הכישורים הנדרשים כדי לשמש כשופטים, אך יהוה הוא שופט נשגב מאין כמוהו (יש׳ נ״ה:8 ,9). משום כך איננו מהססים להותיר את כל השיפוט בידיו ובידי בנו המלך, המשקף בצורה מושלמת את צדקתו ורחמיו (יש׳ י״א:3, 4). מ24.05 7 §18–19
יום ו׳, 4 בספטמבר
יהוה מתעב אדם נלוז, אך ידידותו הקרובה היא עם הישרים (מש׳ ג׳:32).
אנו לומדים לקח חשוב בנושא היושר מהמפגש הראשון בין ישוע לנתנאל. כשפיליפוס הציג בפני ישוע את ידידו נתנאל, ישוע הגיב בצורה מעוררת פליאה. אף שהוא טרם הכיר את נתנאל באופן אישי, הוא אמר: ”הינה באמת בן ישראל שאין בו מרמה” (יוח׳ א׳:47). הוא הבחין שנתנאל ניחן בכנות יוצאת דופן. אף שהיה אדם לא מושלם בדיוק כמונו, לא דבק בו שמץ של צביעות או העמדת פנים. ישוע התרשם מהיושר שלו ושיבח אותו על כך. רוב הדרישות שעלינו לעמוד בהן על מנת להשביע את רצון יהוה, המופיעות בתהלים ט״ו, קשורות לאופן שבו אנו מתייחסים לאחרים. תהלים ט״ו:3 מציין שמי שמתארח באוהלו של יהוה ”אינו משמיץ בלשונו, אינו עושה רע לרעהו ואינו מכפיש את ידידיו”. ניצול לרעה של לשוננו בדרכים הללו עלול להסב נזק רב לאחרים (יעקב א׳:26). מ24.06 10 §7, 9; 11 §10