מי היה תיאופילוס מאנטיוכיה?‏

”‏אתה מכנה אותי משיחי,‏ כאילו היה זה שם גנאי שעלי לשאת,‏ אני,‏ לעומת זאת,‏ מצהיר שאני משיחי,‏ ונושא שם זה כדי להיות אהוב על אלוהים ובתקווה לעמוד לרשות אלוהים”‏.‏

אלה הם דברי ההקדמה של תיאופילוס ליצירתו בת שלושת החלקים,‏ שכותרתה מתיאופילוס לאוטוליכוס.‏ זהו פתח דברי־ההגנה שלו נגד הכפירה במאה השנייה לספירה.‏ תיאופילוס מזדהה באומץ כתלמיד המשיח.‏ הוא מתגלה כאחד הנחוש לנהל את ענייניו כדי להיות אדם ”‏אהוב על אלוהים”‏,‏ בתואם עם משמעות שמו ביוונית.‏ אך מי היה תיאופילוס?‏ מתי חי?‏ ומה ביצע בימיו?‏

תולדות חייו

תולדות חייו של תיאופילוס לוטות בערפל.‏ הוא גדל אצל הורים לא־משיחיים.‏ מאוחר יותר,‏ תיאופילוס המיר דתו למשיחיות,‏ אך רק לאחר עיון מעמיק בכתבי־הקודש.‏ הוא הפך לבישוף של קהילת אנטיוכיה שבסוריה,‏ הידועה כיום בשם אנטקיה,‏ שבטורקיה.‏

בתואם עם הצו של ישוע,‏ המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה בישרו בקרב הציבור הרחב שבאנטיוכיה.‏ לוקס העלה על הכתב את ההצלחה שנחלו,‏ באומרו:‏ ”‏יד יהוה היתה עימהם ואנשים רבים האמינו ופנו אל האדון”‏ (‏מעשי־השליחים י״א:‏20,‏ 21)‏.‏ בעזרת הכוונה אלוהית,‏ תלמידי המשיח ישוע נודעו כמשיחיים.‏ התלמידים כונו לראשונה משיחיים באנטיוכיה (‏מעשי־השליחים י״א:‏26)‏.‏ במאה הראשונה לספירה,‏ הגיע השליח פאולוס לאנטיוכיה,‏ והמקום הפך לבסיס שממנו יצא למסעותיו.‏ בר־נבא,‏ פאולוס ועימם יוחנן המכונה מרקוס,‏ יצאו מאנטיוכיה למסע השליחות הראשון שלהם.‏

המשיחיים הקדומים באנטיוכיה ודאי התעודדו מאוד מביקורי השליחים בעירם.‏ ללא ספק,‏ תגובתם הנלהבת לאמת שבדבר־אלוהים,‏ נבעה בחלקה מביקוריהם מחזקי האמונה של נציגי הגוף המנהל בני המאה הראשונה לספירה (‏מעשי־השליחים י״א:‏22,‏ 23)‏.‏ מה מעודד ודאי היה עבורם לראות רבים מתושבי אנטיוכיה מקדישים את חייהם ליהוה אלוהים!‏ אך תיאופילוס גר באנטיוכיה יותר מ־100 שנה לאחר מכן.‏

ההיסטוריון אוזביוס הצהיר שתיאופילוס היה הבישוף השישי של אנטיוכיה,‏ החל מתקופתם של שליחי המשיח.‏ תיאופילוס העלה על הכתב מסכת של פולמוסים שנערכו בעל־פה ועסקו בדברי כפירה והפרכתם.‏ הוא נמנה עם תריסר או יותר האַפּולוֹגֶטים,‏ היינו מליצי היושר המשיחיים דאז.‏

בחינת כתביו

כתגובה לדו־שיח קודם,‏ תיאופילוס כותב לאוטוליכוס עובד־האלילים,‏ וזה פתח דבריו:‏ ”‏שטף הדיבור ואימרי השפר מהנים את האנשים האומללים והמושחתים במחשבתם,‏ וההלל הרברבני מענגם”‏.‏ תיאופילוס הבהיר זאת:‏ ”‏אוהב אמת אינו מטה אוזן לנאומים מליציים אלא בוחן את תוכנו של הנאום ומהותו.‏.‏.‏ תקפת אותי במילים נבובות,‏ התפארת באליליך העשויים עץ ואבן,‏ המעוצבים בפטיש והיצוקים,‏ המגולפים והחרותים,‏ אשר אינם מסוגלים לראות או לשמוע,‏ משום שהם פסלים,‏ מעשה ידי־אדם”‏.‏ (‏השווה תהלים קט״ו:‏4–8.‏)‏

תיאופילוס חושף את הטעות שבעבודת־האלילים.‏ בסגנון הכתיבה האופייני לו,‏ על־ידי שימוש בכושר ביטוי מרשים אך בגיבוב מילים,‏ הוא משתדל להצהיר מהו טיבו האמיתי של אלוהי האמת.‏ הוא מסביר:‏ ”‏מראהו של אלוהים עילאי ובל יתואר,‏ הוא סמוי מעיני אנוש.‏ הילכך,‏ לא ניתן להבין את כבודו,‏ לגדולתו אין חקר,‏ רום הודו נשגב מבינתנו,‏ אין שני לכוחו,‏ לחוכמתו אין מתחרים,‏ טובו אינו ניתן לחיקוי ואת חסדו אי־אפשר לבטא במילים”‏.‏

בהוסיפו על תיאור זה של אלוהים,‏ ממשיך תיאופילוס ואומר:‏ ”‏אך הוא אדון,‏ משום שהוא שולט על היקום;‏ אב,‏ כיוון שהוא ראשון לכל;‏ יוצר ואף עושה,‏ היות שהוא הבורא ויוצר היקום;‏ העליון,‏ הואיל והוא מעל לכל;‏ והכל־יכול מאחר ששלטונו חובק כל”‏.‏

לאחר מכן,‏ כשהוא מתמקד בהישגיו המפורטים של אלוהים,‏ תיאופילוס ממשיך ואומר בדרך האופיינית לסגנונו היסודי והחוזר על עצמו במידת־מה:‏ ”‏מלאכתו היא השמים,‏ הארץ בריאתו,‏ הים מעשה ידיו;‏ האדם נעשה בצלמו וכדמותו;‏ השמש,‏ הירח והכוכבים הם יצירי־כפיו שנעשו לשם אותות,‏ עונות וימים ושנים,‏ למען ישרתו כעבד את האדם;‏ וכל הדברים שברא אלוהים עשה יש מאין,‏ למען תיוודע גדולתו ותהא מובנת באמצעות פעליו”‏.‏

דוגמה נוספת של מתקפת תיאופילוס על אלילי הכזב של ימיו ניכרת במילים שאמר לאוטוליכוס:‏ ”‏שמותיהם של אלה שאתה אומר שאתה עובד,‏ הם שמות של אנשים מתים.‏.‏.‏ ואילו אנשים היו הם?‏ כלום לא נודע סטורן כקניבל,‏ ההורס ומשמיד את ילדיו שלו?‏ ואם קראת לבנו בשם יופיטר.‏.‏.‏ אשר עֵז היניקה אותו.‏.‏.‏ ומעשיו האחרים — גילוי־עריות,‏ ניאוף ותאווה”‏.‏

בהרחיבו את טיעוניו,‏ תיאופילוס מחזק את עמדתו המנוגדת לעבודת־האלילים.‏ הוא כותב:‏ ”‏האם עלי להוסיף ולתאר את המוני בעלי־החיים שעובדים המצרים,‏ גם זוחלים,‏ בקר וחיות,‏ וציפורים ודגי נהר.‏.‏.‏ היוונים והעמים האחרים,‏ הם עובדים אבנים ועץ וסוגי חומר אחרים”‏.‏ ”‏אך אני עובד את אלוהים,‏ אל האמת החי”‏,‏ מכריז תיאופילוס.‏ (‏השווה שמואל ב׳.‏ כ״ב:‏47;‏ מעשי־השליחים י״ד:‏15;‏ רומים א׳:‏22,‏ 23.‏)‏

עדות רבת־ערך

להפצרות ולדברי העידוד שביצירתו בת שלושת החלקים של תיאופילוס המפריכים את דברי אוטוליכוס,‏ פנים רבות ופירוט רב.‏ כתבים אחרים של תיאופילוס היו מכוונים נגד הרמוגניס ומרקיון.‏ הוא אף כתב ספרי הדרכה ועידוד,‏ והוסיף דברי פרשנות לספרי־הבשורה.‏ אך,‏ רק שלושת הספרים שכתב לאוטוליכוס,‏ היינו כתב־יד אחד,‏ הם שנשתמרו.‏

הספר הראשון הוא אפולוגטיקה,‏ כלומר התגוננות,‏ שנכתבה לאוטוליכוס ככתב־הגנה לדת המשיחית.‏ הספר השני המיועד לאוטוליכוס טוען נגד דתם והשערותיהם של עובדי האלילים,‏ נגד הפילוסופים והמשוררים המקובלים עליהם.‏ ספרו השלישי של תיאופילוס עורך השוואה בין ספרותם של עובדי האלילים ובין כתבי־הקודש.‏

בעת כתיבת ספרו השלישי של תיאופילוס,‏ ככל הנראה אוטוליכוס עדיין החזיק בדעה שדבר האמת היה מעשייה.‏ תיאופילוס מותח ביקורת על אוטוליכוס וטוען:‏ ”‏אתה סובל את הכסילים בשמחה.‏ שאם לא כן,‏ לא היית מניח לשוטים להשפיע עליך להאמין בשמועה רווחת באמצעות מילים נבובות”‏.‏

באיזו ”‏שמועה רווחת”‏ מדובר?‏ תיאופילוס מגלה את מקורה.‏ מוציאי דיבה ”‏ששפתותיהם חסרות יראת האלוהים מאשימות אותנו האשמות כזב,‏ [‏אותנו,‏]‏ עובדי האלוהים המכונים משיחיים,‏ בטענה שאנו חולקים את נשותינו אלה עם אלה בהפקרות מינית;‏ ואף שאנו מבצעים גילוי עריות עם אחיותינו,‏ וחילול השם האכזרי מכל,‏ שאנו אוכלים בשר אדם”‏.‏ תיאופילוס עמל כדי להילחם בהשקפתם המוטעית לחלוטין של עובדי האלילים לגבי בני המאה השנייה לספירה שהתיימרו להיות משיחיים.‏ הוא השתמש באור האמת הטמון בדבר־אלוהים שנכתב בהשראה (‏מתי ה׳:‏11,‏ 12)‏.‏

עדות לבקיאותו של תיאופילוס בדבר־אלוהים היא השימוש התכוף שהוא עושה בתנ״ך ובכתבי־הקודש המשיחיים כאחד,‏ והפניותיו אליהם.‏ הוא היה אחד הפרשנים הקדומים ביותר של ספרי־הבשורה.‏ הפניותיו הרבות של תיאופילוס אל כתבי־הקודש מקנות הבנה רבה באשר לאורח־החשיבה שרווח בימיו.‏ הוא ניצל את בקיאותו בכתבי־הקודש שנכתבו בהשראה כדי להציג את עליונותם האדירה על כל פילוסופיה של עובדי אלילים.‏

אפשר שהדרך שבה החומר שכתב תיאופילוס מאורגן,‏ הנימה הלימודית וסגנונו החוזר על עצמו,‏ אינם לטעמו של כל אדם.‏ באיזו מידה הכפירה שנחזתה מראש השפיעה על דיוק השקפותיו,‏ איננו יכולים לומר לפי שעה (‏תסלוניקים ב׳.‏ ב׳:‏3–12)‏.‏ למרות זאת,‏ עד מותו בשנת 182 לספירה,‏ תיאופילוס היה ככל הנראה מליץ יושר חסר ליאות,‏ אשר כתביו מעוררים עניין במשיחיים האמיתיים בני־זמננו.‏

[‏תמונה בעמוד 30]‏

תיאופילוס הפריך באומץ את טיעוני אוטוליכוס

[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 28]‏

התמונות בעמ’‏ 28 ו־30 הן העתק של Pracht-Bibel/Heilige Schrift des Alten und Neuen Testaments, nach der deutschen Uebersetzung D. Martin Luther’s