ונדליזם — מדוע?‏

‏”‏אין לי מה לומר”‏.‏ מילים אלו שורבטו באותיות קידוש לבנה על קיר שסויד לא מזמן בשכונה נחמדה בסאו פאולו.‏ אולי תאמר,‏ איזה ונדליזם!‏ וגרפיטי הוא רק אחד מביטויי התופעה.‏

תאר לעצמך שוונדלים יחבלו במכוניתך החדשה או יהרסו רכוש ציבורי.‏ למה?‏ כן,‏ למה?‏ האם שאלת את עצמך למה נעשים כל כך הרבה מעשים ונדאליים?‏ במקומות רבים נראה כי יש שנהנים ”‏לקשט”‏ או להשחית טלפונים ציבוריים,‏ רכבות ואוטובוסים.‏ למראית עין,‏ לא איכפת להם מכלום.‏ אך מה עומד מאחורי הוונדליזם?‏

מרקו,‏a נער מריו דה ז׳נרו,‏ היה מתוסכל מאוד כשקבוצתו הפסידה במשחק כדורגל,‏ ומרוב תסכול יידה אבנים לעבר אוטובוס מלא באוהדי הקבוצה המנצחת.‏ קלאוס לא הגיע להישגים טובים בלימודים,‏ וברוב זעמו השליך אבנים על חלונות בית־ספרו וניפץ את הזגוגיות.‏ ה”‏כיף”‏ נגמר כשאביו התבקש לשלם בעד הנזק.‏ ארווין היה תלמיד בית־ספר וגם היתה לו עבודה.‏ הוא וחבריו נחשבו לנערים טובים,‏ אבל את זמנם בילו בהריסת השכונה,‏ והוריו לא ידעו על כך דבר.‏ וולטר היה יתום שחי בלית ברירה ברחובות סאו פאולו.‏ חבריו הטובים ביותר היו חבורת ונדלים,‏ והוא הצטרף אליהם ולמד אומנויות לחימה.‏ דוגמאות אלו מלמדות,‏ שמאחורי הוונדליזם עומדים בני אדם בעלי אישיות,‏ ושיש מגוון רחב של גורמים ורגשות שבגללם הם מתנהגים בוונדאליות.‏

‏”‏הוונדליזם עשוי להיות מעשה נקמה או דרך להבעת אמירה פוליטית.‏ צעירים ומבוגרים כאחד מבצעים פשע זה לעתים רק בשביל ה’‏כיף’‏”‏,‏ מציינת האנציקלופדיה וורלד בּוּק.‏ אלא שבמקרים מסוימים המעשים הוונדאליים אינם מצטיירים כמשובת נעורים,‏ אלא מתגלים כהרסניים וקטלניים ביותר.‏ כמה נערים שפכו נוזל דליק על אדם ישן והעלו אותו באש ”‏רק בשביל הכיף”‏.‏ הקורבן,‏ איש אינדיאני,‏ נפטר מאוחר יותר בבית־החולים.‏ נמסר כי ”‏הצעירים טענו כי לא חשבו שלמישהו יהיה איכפת אם כמה קבצנים יישרפו ברחובות,‏ וכי לא יינקטו נגדם שום צעדים משפטיים”‏.‏ גם כאשר הוונדליזם אינו תובע קורבנות,‏ עלותו הכספית והרגשית כבדה לאין ערוך.‏ אם כן,‏ מה ניתן לעשות כדי לרסן את התופעה או לשים לה קץ?‏

מי יכול לשים קץ לוונדליזם?‏

היכולים המשטרה ובתי־הספר להפסיק את תופעת הוונדליזם?‏ אחת הבעיות היא שהרשויות טרודות בפשעים חמורים יותר,‏ כגון סחר בסמים ומקרי רצח,‏ ואינן מתפנות לעבירות ”‏נטולות קורבנות”‏.‏ שוטר אחד אמר,‏ שכאשר נער בגיל העשרֵה נקלע לצרה,‏ ממהרים ההורים ”‏להאשים את הילדים שאיתם הסתובב,‏ או את בית־הספר או את המשטרה על שתפסה אותו”‏.‏ חינוך ואכיפת החוק עשויים לצמצם את ממדי התופעה;‏ אך מה יקרה אם ההורים לא ישנו את גישתם?‏ קצינת מבחן של בני־נוער אומרת:‏ ”‏זה נובע משעמום ומן הקלות שבדבר.‏ [‏הילדים]‏ מבלים בחוץ עד שעות מאוחרות,‏ ואין להם מה לעשות.‏ גם אין מי שמשגיח עליהם — אחרת הם לא היו בחוץ”‏.‏

הוונדליזם הוא בעיה חמורה במקומות רבים,‏ אבל המצב עשוי להשתנות.‏ הצעירים הוונדלים שהוזכרו בתחילת המאמר השתנו;‏ התנהגותם כיום אינה פוגעת בחברה.‏ מה עזר להם לשנות את סגנון חייהם?‏ האם תופתע אם תופעה זו לא רק תצומצם אלא גם תחוסל?‏ הנך מוזמן לקרוא את המאמר הבא.‏

‏[‏הערת שוליים]‏